"הריון לאחר אובדן הם התשעה חודשים הכי ארוכים בחיי אישה"

חיפוש אחרי סיבות לאובדן שהיה

תחילת ההריון לאחר אובדן תלווה פעמים רבות בחיפוש מחודש אחרי הסיבות לאובדן הקודם, או השלמת חיפושים שנעשו לאחר האובדן, ונעצרו מסיבות שונות.

אם האובדן קרה בשל מוות תוך רחמי (iufd, הפסקת דופק) הדברים שמומלץ לבדוק: בדיקות לקרישתיות יתר, בדיקת הרחם, בדיקות הורמונליות וגנטיות. ניתן עם כל הנתונים לגשת לייעוץ אצל מומחה להריון בסיכון. פעמים רבות (50% ממקרי המוות התוך רחמי) לא מוצאים את סיבת המוות.

כאשר לא ידועה הסיבה לאובדן, ההריון שלאחריו מלווה ברמת חרדה גבוהה יותר.

מתי לספר?

יכול להיות שיש לך צורך להמתין עם הבשורה, ויכןל להיות שתרצי לספר מיד. אין רע או טוב – עשי כרצונך. זכרי שבמידה וההריון לא יצליח הפעם, מי שספרת לו יוכל לתמוך בך.

שאלה נוספת היא מתי לספר לילדותים, אם ישנן. לא מצאתי הנחיה מקצועית. כן חשבתי שצריך לספר מתישהו כדי שגם הן יתכוננו, וכדי שהן לא תהינה לגמרי מחוץ לתמונה כשכולם כן יודעים. אני ספרתי ממש רק באמצע חודש תשיעי, שבוע לפני שאושפזתי ללידה. זה נשמע קצת מוזר כי הבן הבכור שלי היה אז בן שלוש וברור לי שהוא ידע על ההריון (למעשה הוא אמר לי שיש לי תינוק בבטן בשבוע 6..) . אבל אני לא יכלתי לדבר על ההריון כעל משהו שהולך להתגשם כתינוק עד אז. וגם אז התקשיתי..  ולא יכולתי להגיד לו שיצטרף אח קטן למשפחה, כי ממש לא הייתי בטוחה שהפעם זה יקרה. אבל כמו תמיד, הילדים קולטים הכל. את ההריון. את החרדות. ואת אי הוודאות. בבית לא דברנו על ההריון. כולנו התעלמנו ממנו יחד. בניגוד להריון הקודם, אף אחד לא ליטף את הבטן, ואף אחד לא דיבר אליה.. טוב, חוץ ממני, תוך שאני רצה במסדרונות בית החולים בדרך למוניטור, הייתי מבקשת מהתינוק שלי שיחייה.

חרדות

"אל לי לפחוד. הפחד הוא קוטל הבינה. הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט. אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר יחלוף על-פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו. במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק אני אוותר."
פרנק הרברט (מתוך הספר "חולית")
העמידה בפני הפחד בהריון שלאחר אובדן הוא עצם ההסכמה להיות שוב בהריון. להיות שוב נתונה לחוסר שליטה כשכבר ידועה לך הסכנה והכאב שעלולים לבוא.
חרדות בדרגות שונות הן חלק דומיננטי בהריון לאחר אובדן. זה רק אומר שאת אנושית. החרדות מתגברות לרוב:
  • לקראת ובמהלך בדיקות רפואיות
  • כשאת חשה "תחושת בטן" שמשהו לא בסדר ואין לך דרך לדעת אחרת
  • לקראת המועד/האירוע בו התרחש האובדן הקודם
  • לאחר שכבר חשת תנועות עובר, אם את פתאום לא מרגישה

חרדות קשות יכולות ללוות גם נשים הנמצאות בקשר קרוב לאשה שאבדה את ילדה במהלך הריון, חברות ובנות משפחה שעבור חלקן האפשרות שזה יקרה להן הופכת מאוד ממשית.

איך ניתן להתמודד עם החרדות?

  • נשימות –
  • שיחות עם מטפל/ת רגשי/ת
  • נסי לא להסתכל קדימה, אלא לעבור את היום, בכל יום
  • שינון מנטרות מחזקות
  • פעילות ספורטיבית – בהתאם להמלצת הרופא, פעילות גופנית המתאימה להריונך מציעה הסחת דעת, וניתוב של המצוקות לפעולה, מה שמשאיר את גופך מותש, ואת רוחך נינוחה מעט יותר.
  • דאגה לעצמך. טפחי את עצמך, מכל הבחינות : בריאותית, אסטתית, תרבותית
  • הסחת הדעת – בכל דרך המועדפת עליך: קנדי קראש, סרטים, סדרות, טיולים, עבודה, עזרה לזולת .. כל דבר.
  • טיפול תומך – כל מה שמרגיע אותך: ווטסו, שיאצו, דימיון מודרך
  • כאשר מופיע סימפטום שמפחיד אותך – תוכלי לפנות לרופא/ת הנשים שלך (בקשי ממנו מייל למקרים כאלה) או לאחות תורנית. תוכלי גם להעזר באתר מרפאה להריון אחרי אובדן (באנגלית) שם מפורט מידע על כל סימפטום
  • פרקי את אשר על ליבך בקבוצות התמיכה האינטרנטיות (מפורט מטה)

צילומים ומזכרות

היה לי מאוד קשה להתייחס אל ההריון כאל "יש". למרות שהבנתי שכמה שאגמד אותו עדיין אכאב את אובדנו. אז לא היה לי קלסר הריון אפילו. היו כל מיני מסמכים מפוזרים בכל מיני מקומות. והיו מעט תמונות שלי עם הבטן.

חודשיים אחרי הלידה התחלתי לעכל מחדש את ההריון הזה. שהוא כמו זמן חסר מבחינתי, כי כל החרדה נעלמה עם הלידה ואיתה כל ההריון הזה שהיה בעיקר אותה חרדה.. אני צריכה תמונות לפעמים כדי להאמין שהייתי לא מזמן בהריון, זה נראה לי כאילו זה היה לפני שנים.. את הדף הזה התחלתי לכתוב במהלך ההריון. אני מעדכנת אותו לאחר הלידה ולא מרגישה את ההמשכיות. ההיא של ההריון, היא לא מי שאני. היא כמו אישה אחרת. קשה לי להרגיש אותה עכשיו. אני לפעמים גם מתגעגעת אליה, רוצה להרגיש אותה יותר. אז אני קוראת כמה הודעות שכתבתי בפורום בתפוז.. או מסתכלת בכמה תמונות שיש לי.

גם הריון לאחר אובדן הוא קצת כמו טראומה, ודורש מאיתנו בעדינות עיכול והכלה.

בצילום למעלה – אני הולכת בסוף שבוע 37 כדי לקדם את הלידה שתוכננה לשבוע 38. זו אחת התמונות הריון הבודדות שלי..

תמיכה

כיום, תמיכה קבוצתית קיימת בעיקר ברשת:

פורום 'הריון לאחר אובדן' בתפוז

לגבי תמיכה פרטנית (להבדיל מקבוצה) שמאוד מומלצת – תוכלי לפנות לכל מטפל/ת. בייחוד מומלץ למטפל/ת שמתמחה בתחום. ראי המלצות כאן

 סיפורים אישיים

באנגלית

(אם תרצי לשלוח את סיפורך, אשמח לפרסם)

המעקב הרפואי

אופי המעקב הרפואי בהריון שלאחר אובדן תלוי בסיבה לאובדן ובעוד מאפיינים רפואיים שלך.

לרוב, לאחר שבוע מסויים, תועברי למרפאת הריון סיכון בקופה (מכבי), או למעקב במרפאת הריון סיכון בבית חולים (קופח כללית). להתייעצות לגבי רופאים ומרכזי טיפול בהריון בסיכון – כדרי להתייעץ בקבוצות ברשת שציינתי קודם.

יש נשים שיבחרו במעקב הריון יותר קפדני, אישי ורגיש (הדבר יכול להיות גם בקופה, אבל לא תמיד, ושם יש לך פחות שליטה) דרך שירותי רפואה פרטית.

 

לשרוד את הטריגרים*

הפרקטיקה של הטיפול בהריון מכילה כל כך הרבה טריגרים. לכל אחת טריגרים משלה בהתאם לטראומה אותה חוותה. אני גיליתי שבני נפטר כשהרגשתי משהו שונה כשאני ממתינה ללידה בשבוע 41+1 והלכתי לבית החולים לבדוק זאת. לי הקשה מכל היה המרחב. לא רק החדר בו בשרו לי על האסון אלא גם כל אותו בית חולים, ובתי חולים בכלל. (בפוסט טראומה יש התרחבות של הטריגרים). גם העיר בה קרה האסון וגם מוניטור עוברי.

עם השניים הראשונים עזר מאוד כשחזרתי לאותו בית חולים וספרתי את הסיפור שלי בכנס למיילדות על לידות שקטות כשנה לאחר האסון שלי (כשהייתי בתחילת ההריון). היציאה מבית החולים. תוך הסטת הראש מהחדר בצד ימין בו בשרו לי על מותו של רואי, בליווי חברה תוך שיחה נעימה וקלילה הייתה לא יאומנת מבחינתי. שכחתי משהו בכנס אבל העדפתי לא לחזור כדי לשמור על היציאה הזו..

לגבי המוניטורים.. זה היה סיפור קשה בהרבה. כל מוניטור, עד המוניטור שנעשה בחדר לידה לווה בחרדה גבוהה. במהלכו היא נרגעה אבל הרגיעה הזאת החזיקה מעט מאוד, אולי שעה שעתיים.. ואז חיכיתי עד למוניטור הבא.. לפעמים היתה מעין חרדה מרחפת ואז רק כשהייתי מצליחה לארגן בדיקת מוניטור החרדה היתה מתחילה לטפס לגבהים והיה מופיע בכי.  רכשתי דופלר עוברי באיביי, אבל השתמשתי בו פעם אחת – מניסיון העבר פחדתי לגלות שקרה משהו לתינוק כשאני בבית, והבית יהפוך טריגרי..

*טריגר – כל דבר שיכול לעורר רגשות קשים ופלאשבקים מאירוע טראומטי.

 

דופלר עוברי ביתי

דופלר ביתי הוא מכשיר שמאפשר לך לשמוע את הדופק העוברי החל משבוע 12

אם יש לך חרדות שמשהו רע שוב קרה לעובר/ית – הוא יכול בקלות לשכך אותן. אבל כדאי שתמשיכי לקרוא – גם על הבעיות בשימוש בו

איפה ניתן להשיג

ניתן לשכור מכשיר כאן – היתרון הוא באיכות המכשיר ובכך שההשכרה כוללת הדרכה. אחד הקשיים הוא להבדיל בין דופק התינוק לדופק שלך לדופק השילייתי, ובכך עוזרות נשות השירות.

ניתן גם לרכוש מכשיר בחו"ל. לדוגמא – הקישי באתרי המכירות איביי ואמאזון "Fetal heart doppler". היתרון הוא במחיר, הזול משמעותית מההשכרה, והחיסרון שאת לא יודעת מה רמת בטיחות המכשיר, ושאין לך הדרכה על השימוש בו.

למישהי יש דופלר עוברי?

בכל זאת, לפעמים יש צורך דחוף לבדוק דופק ואין אפשרות להגיע למוקדי רפואה – לשם כך את יכולה להיעזר בנשים שרכשו דופלרים, ומאפשרות לבוא לבדוק או להשאיל מהן את הדופלר. פרטים בקובץ השאלת דופלרים. אם יש ברשותך דופלר ביתי ותרצי להציע אותו לנשים אחרות, אנא הוסיפי את פרטייך בקובץ.

בעיות עם הדופלר ולמה רופאים לא ממליצים עליו

  • לא תמיד מצליחים למדוד, ואז רמת החרדה עולה עוד יותר
  • לא ברור האם בדיקות מאוד תכופות לא פוגעות בהריון, במיוחד בהריון צעיר
  • לא ברורה רמת הבטיחות של המוצר
  • אחרי שבוע 28 – בדיקת דופק אינה מדד לכך שהעובר מרגיש טוב או לא. והדופלר יכול לנטוע תחושת בטחון איפה שדרושה עזרה רפואית. תנועות ומוניטור הן הבדיקות המהימנות יותר ואותן צריך לעשות

תנועות

סביב השליש האחרון המתח שלי התגבר. התנועות החזקות שהרגשתי היו הדבר שהכי הכי ייחלתי לו מאז פסקו התנועות של ילדי שנפטר, אבל בהפסקות בין התנועות, תמיד איפשהו, אם במודע או מתחת לפני השטח – העלו מיד חשש שאני לקראת אסון נוסף. הרבה פעמים רכבת ההרים הרגשית התדרדרה מהר מאוד לבדיקה במוקד רפואי, לא יכולתי לעמוד באי הוודאות, דמיינתי ששוב אסון קרה, ממש לפרטי פרטים. ממש כאילו אין ספק בכך ששוב אבדתי את ילדי. אני זוכרת אותי מכינה עוגה למדורת ל"ג בעומר של בני הבכור, ותוך כדי חושבת "מי ירצה לאכול עוגה שאשה שזה עתה אבדה את הריונה הכינה" אבל ממשיכה להכין, כי אם הייתי עוצרת, תשעה חודשים הייתי עוצרת.. אני זוכרת אנשים זרים שראו אותי טובעת בדמעות בדרך לאולטראסאונד, אני זוכרת את השניות האלה כשהרצועות של המוניטור מחוברות כבר ועד שאני שומעת דופק. התנודות החדות האלה בין אושר ובין פחד-מוות, השאירו אותי מותשת בסוף כל יום.

"לידה שמחה" – לידה לאחר אובדן

מתי ללדת?

הדבר תלוי באופי האובדן שקרה לך. לרוב, ממליצים להפעיל לידה כבר בשבוע 38 כי החל משבוע זה יש התינוק מוכן לחיים מחוץ לרחם. יש פעמים שיאפשרו הפעלת לידה בשבוע 37.

להפעיל או לחכות להתפתחות לידה

הפעלת לידה או השראת לידה היא יצירת תנאיםמללידה באופן מלאכותי. כלומר ליצר פתיחה וצירים לפני שהגוף והתינוק/ת מייצרים אותם.

כאן יש הסבר מה ההבדל בין זירוז והשראת לידה וכל מיני שיטות טבעיות ובית חולימיות להשראה

קיסרי מתוכנן או לידה וגינאלית

נשים רבות מעדיפות לא לסכן את התינוק בתהליך של לידה וללדת בניתוח קיסרי. זה לרוב נתון להחלטתה של כל אשה. כשאני חיכיתי בחדר לידה שתתחיל הלידה, והיא לא הגיעה, בא לבקר אותי הרופא מעקב הריון סיכון שלי שעבד בבית החולים. אמרתי לו שאני חושבת לתת דד ליין שאם עד יום מסויים אני לא יולדת שנקבע קיסרי. הוא ענה לי שלא קובעים דד ליין, שברגע שיש בעיה אני תוך שתי דקות בחדר ניתוח ועד אז אנחנו בסבלנות מחכים להתפתחות הלידה. אותי זה מאוד הרגיע להיות מנוטרת וקרובה לחדר ניתוח. ככה יכולתי ללדת באופן טבעי (תוך שהשתמשתי בקילו נייר מוניטור..)

זה סיפור הלידה השמחה שלי

 

מודעות פרסומת