חדש – מתארגנת קבוצה לבני/בנות הזוג בביה"ח הדסה עין כרם – לפרטים אפשר לפנות למלכה 0508946213

"גברים רוצים לתקן דברים – אבל לב שבור בגלל אובדן ילד הוא דבר קשה לתיקון. זה לוקח זמן וסבלנות ואני מקווה שזה יקרב אותנו יחד כזוג.." (אב שאבד את ילדו במהלך הריון)

מרגע ההודעה ועד ללידה

המדריך כאן מופנה בעיקר לבן הזוג. מומלץ לבן הזוג לקרוא גם את המדריך אשר מופנה לאשה ולבני משפחתה – כאן

השעות הראשונות אחרי ההודעה הן שעות קשות מנשוא. אף אחד לא יכול להיות מוכן לכאב שכזה. היה סבלני לעצמך ולזוגתך, כל תגובה וכל רצון שלכם הנם לגיטימיים. נסו להבין את הצרכים שלכם ותקשרו אותם לחברים, משפחה, צוות רפואי – שרוצים לעזור אבל לרוב לא יודעים כיצד בדיוק. והיו אחד עם השניה – אין אפשרות לתקן, אפשר רק להתחבק ולתת לגל הזה לשטוף אתכם ביחד. וזה כל מה שמשנה – לעבור את ביחד קל הרבה יותר, מאשר לבד. אומנם לא נשאת את ילד/תך, אמנם אתה לא זה שצריך לעבור את הלידה, אבל אתה מאוד משמעותי, אתה האב, וגם אתה אבדת את היקר מכל, גם אתה כבר נקשרת.

אתה משני – אבות אבלים שקופים

אני כותבת לך פה שאתה משמעותי, אבל לקח לי זמן לראות את הכאב של בן זוגי. ויש רבים שעדיין לא רואים אותו. משפחה, חברים, צוות רפואי ועמיתים לעבודה יכולים להתעלם מהאבל שלך, ולא להציע דאגה ותמיכה. אתה תקבל את המסר שאתה משני בטרגדיה הזו. משני לבת הזוג שלך. ותהיה צפייה ממך ל'אסוף את עצמך' וגם אם תרצה להתפרק או לברוח, תרגיש ציפייה חברתית (וגם תצפה מעצמך) להיות חזק, תומך ומתפקד. כדי להיות כך, אתה תצטרך לקבור את רגשותיך וזה יגרום לך להרגיש בודד.
חשוב שלא תקבור עמוק את רגשותיך כדי שתוכל בהמשך לתת להם ביטוי, זאת כדי לאפשר גם לעצמך להתאבל.
אם אתה חש צורך לבכות אך מתקשה לעשות זאת ליד אנשים  – בקש להיות לבד. גברים חוששים לעיתים אף לבכות ליד בת זוגם. אך לאחר שעשו זאת הופתעו מהקרבה והתמיכה שקבלו מבנות הזוג. יכולה לספר באופן אישי שהעדר הבכי היה קשה לי ודווקא הבכי עזר לי.

החלטות חשובות

החליטו החלטות יחד. לעיתים יש רצון להקל על בת הזוג ולדוגמא לבקש מהצוות הרפואי לא להראות לה את התינוק/ת. ההחלטות לאחר אובדן הן החלטות קשות אך מהותיות, עליכם להחליט כל אחד עבור עצמו מה מתאים לכם ואז כזוג. לדוגמא אם בן זוג אחד רוצה להפרד והשני מעדיף שלא – שוחחו ונסו למצוא פתרון: אפשר שרק בן זוג אחד יפרד, ואפשר שבן הזוג שלא מעוניין להפרד ישאר עם בן הזוג למענו, ויתכן ויש עוד פתרונות. חשוב בעיקר לשוחח כדי לקבל החלטה שתהיה כמה שיותר מתאימה לכל אחד מבני הזוג. גם אם נראה לך שאתה בטוח מה היא תרצה – אל תחליט עבורה, זו טעות שיכולה להיות קשה לתיקון.

מה תוכל לעשות?

  • תוכל לתווך בינה ובין הצוות הרפואי – להעביר אל הצוות בקשות שלה ולהעביר אליה מסרים מהצוות.
  • תוכל להכין עם בת הזוג רשימה משותפת של טלפונים שיש לעשות ולחלק בינכם מה כל אחד עושה (ניתן לדחות ליום/ימים שאחרי הלידה)
  • אם אתה צריך עזרה בהבנת החלופות וקבלת החלטות לגבי פרידה, נתיחה וקבורה – אתה יכול לפנות לעו"ס בית החולים או לאיש דת. כיום, עפ"י חוק יש זכויות רבות להורים בקבורה. הסבר תוכל למצוא כאן. (ניתן לדחות ליום/ימים שאחרי הלידה)
  • אם יש לכם ילדים נוספים כדאי שתשוחח עם בת זוגך כיצד לספר להם. תוכל למצוא הדרכה איך לספר לילדים כאן. מומלץ ששניכם תקראו אותה ותחליטו יחד איך לספר להם. (ניתן לדחות ליום/ימים שאחרי הלידה)

אחרי שחוזרים הביתה – להתאבל יחד

רגשות טבעיים

  • אשמה   לאחר אובדן פעמים רבות כל אחד מבני הזוג חש אשמה. זהו חלק טבעי מהאבל, וכנראה גם בת הזוג שלך חשה אשמה. האשמה יכולה להשתחרר כשמשוחחים עליה.
  • כעס יתכן שהכעס שלך יהיה ממוקד (בצוות הרפואי, באל) ויתכן גם שתרגיש מתוח וכועס אך בלי מטרה מוגדרת ("יותר עצבני", "פתיל קצר"). כל זה מאוד טבעי. אבדת את היקר מכל וטבעי שתחוש כעס. לפעמים
  • אדישות
  • עצבות, דכדוך

איך להתמודד עם הרגשות? רגשות מציפים כגל ואז עוזבים אם נותנים להם מקום. לכן ראשית, אתה יכול פשוט להכיר בהם: "אני עצוב, אני כועס". ולתת לעצמך פשוט להרגיש אותם בלי להמלט לטלוויזיה/סלולרי וכו. אם יעלה בכי, תן לו לצאת, זה שלב חשוב בהחלמה שלך. ניתן לשוחח על הרגשות אם זה נוח לך, וניתן גם לפרוק את הרגש באמצעות פעילות גופנית (ספורט). אולי תרגיש צורך להיות עסוק במשהו שיסיח את דעתך, לדוגמא בעבודה. זו גם התמודדות טובה, אבל היא חלקית. לא ניתן להתגבר על אובדן באמצעות המנעות מהרגשת הרגשות הקשים והם עלולים לצאת בדרך שעלולה לפגוע בך, לכן מומלץ כן לייחד זמן לקושי ולכאב שהאובדן הביא עמו.

יש אפשרות להעזר גם בכדורים פסיכיאטריים קלים (כדוגמת פרוזק או ציפרלקס) אם אתה מרגיש שהרגשות הקשים מציפים אותך, מעבר ליכולתך להתמודד.

הזוגיות

זוגות אבלים חווים קשיים רבים בזוגיות. קשיים שקדמו לאובדן גדלים ומתעצמים נוכח הצרכים העצומים של שני בני הזוג. אומרים שמשבר יכול לחבר או להפריד, ולכן כדאי לחפש תמיכה באמצעות טיפול זוגי כדי להתגבר על המהמורות של שנות האבל הראשונות. זוגות שחוו תהליך כזה יכולים  להעיד על כך שהיחסים שלהם קרובים בהרבה משהיו.
קשיים נפוצים הם :

הבדלים מהותיים באופן האבל – אתם עשויים לגלות שכל אחד מכם מתמודד אחרת עם כאב האובדן: יש אנשים שמתנחמים משיחה על כאבם ויש שמתנחמים דדוקא ממחוות לא מילוליות (חיבוק, אוכל, יחסי מין, דאגה לרווחתם) וכו'). הבדלים שכיחים :

  • לדבר על הכאב/האובדן – יש שבן זוג אחד מעדיף לא לשוחח ולהתייחס לאובדן והשני זקוק לשיח. הדבר החשוב ביותר הוא, עד כמה שהדבר קשה, לשוחח על הרגשות שלכם. אם לא על האובדן, ניתן לדבר על ההעדפה שלכם לא לדבר.
  • מיניות – יש שבן זוג אחד זקוק לנחמה וקרבה באמצעות יחסי מין. בן הזוג השני עלול להתקשות להרגיש תשוקה ו/או הנאה, ומעוניין לדחות עוד את יחסי המין. יתכן ועבור אחד מבני הזוג, יחסי המין יזכירו את לידה ואת האובדן והוא/היא י/תתקשה לשלב בין המיניות ורגשות הצער שיציפו אותו/ה.
  • חזרה לשגרה  – אנשים  שונים בצורך שלהם לחזור לשגרה. יש לכבד כל בחירה,מי שנעזר בשגרה כדי להתמודד עם הכאב אינו כואב פחות.

הנחות שגויות – כל צד מפרש את הצד השני כמיטב הבנתו, אבל לרוב הפרשנות, אם לא בררת אותה שונה, עד כמה שאתה מרגיש שאתם מכירים זה את זו. אבל שכזה הוא לרוב טריטוריה חדשה ביחסים שעליכם ללמוד להכירה לכן מומלץ לברר ולשוחח עם בת הזוג, למרות הקושי.

אתה עשוי להרגיש שלדבר עם בת זוגך יכביד עליה. אך יתכן ואתה טועה, והיא מחכה לשמוע את רגשותיך, ולכאוב יחד. שתיקתך עלולה להתפרש כריחוק ואדישות במקום מתן מקום ורצון להקל.

הפתרון לכל הבעיות הנ"ל : יותר מתמיד, הקפד לתקשר עם בת הזוג שלך. אם תוכל בכל יום לשבת כמה דקות עם בת זוגתך ולהקשיב למה שעובר עליה. בלי לנסות לעזור ולפתור את בעיותיה. פשוט להאזין לה   – זה לרוב כל מה שנדרש.. וגם ספר לה עצמך. אם היא תדע שאתה רוצה להיות עסוק כי קשה לך לחשוב על האובדן, היא תוכל לתמוך בך שם במקום להפגע מכך, לדוגמא.

וחשוב לזכור – כל אחד מבני הזוג מבטא את אבלו באופן שונה – אך הדבר אינו מעיד על כך שהאבל של אחד מכם יותר כואב/חזק

גם אתה זקוק לתמיכה

לגברים לא תמיד יש רשת תמיכה רגשית כמו לנשים, ופעמים רבות הם נסמכים על בת הזוג שלהן – שכעת אינה מסוגלת לתמוך, אלא זקוקה בעצמה. זה יכול לגרום לך להרגיש שאין אדם שתוכל לדבר איתו.

כאשר שואלים לשלומך ואתה עונה "בסדר" – אנשים יכולים להניח, שזה המצב או שאינך מעוניין לשוחח איתם על הקשיים שלך, וכתגובה לא לשאול עוד. הרשה לעצמך להיות "לא בסדר" ולבטא את הקשיים שלך. אפשר לענות "עדיין קשה" או כל תשובה אחרת שמזמינה את האחר לעולמך.

כאשר שואלים אותך "ואיך אשתך?" אתה יכול לענות תשובה שכוללת גם אותך כמו "לשנינו עדיין מאוד קשה" כדי להזמין את האדם לדבר איתך על עצמך. יש משפחות בהם הדאגה תמיד נמצאת מאחורי הקלעים

קיימת קבוצת פייסבוק לתמיכה בבני/ות הזוג  –  כאן

חדש – מתארגנת קבוצה לבני/בנות הזוג בביה"ח הדסה עין כרם – לפרטים אפשר לפנות למלכה 0508946213

החזרה לעבודה

  • אתה יכול לבחור מישהו/י מהעבודה שאתה סומך עליו/ה  ולבקש שהוא יודיע לכל האנשים הרלוונטיים (מי שמכיר אותך והממונים) על מה שקרה. אולי עדיף להתקשר כמה ימים לפני החזרה לעבודה כדי לתת למקום העבודה להתארגן מולך.
  • אותו אדם יכול גם לדבר עם הממונים ולבדוק כמה ימים תוכל להיעדר
  • סביר שהיכולת שלך לעבוד תפגע. העומס הרגשי יכול לבוא לידי ביטוי בחולשה פיסית, קשיי ריכוז, זכרון, מוטיבציה נמוכה ובקושי לחשוב באופן יצירתי. אם ניתן, אולי כדאי להתאים את העבודה ליכולתך הזמניות. עם הזמן תוכל לחזור ליכולותך הקודמות.
  • יתכן שעמיתים לעבודה יתקשו להתמודד איתך וכשתכנס לחדר פתאום ישתתקו או לא יצרו קשר עין. הם לא יודעים בדיוק איך לדבר איתך, ואולי יקל עליך להגיד להם או דרך עובד אחר משהו על הדרך שבה אתה מעדיף שיתייחסו אליך. לדוגמא: " אני מעדיף שלא לשוחח על האסון במהלך העבודה" או "אני מעדיף שישאלו בקצרה על שלומי, ומי שמסוגל/יש לו רצון לשוחח איתי על האבל, מוזמן" או כל דבר שמתאים לך
  • אם אתה חזרת לעבוד וזוגתך נמצאת בבית. סביר שהיא זקוקה לשמוע ממך במהלך היום. כשאתה יכול התקשר, כשלא גם הודעה כתובה היא משמעותית. בשבועות הראשונים נסה לחזור מוקדם, היא זקוקה לנוכחות הקרובה שלך.
*המדריך נכתב בלשון זכר עבור בני הזוג, עם בנות הזוג, הסליחה, לכן בטח יש הקבלות וגם דברים שפחות רלוונטיים. לא מצאתי חומר בנושא על מנת לכתוב פרק ייעודי, אם תרצנה אשמח לשמוע מכן מה היה מתאים ומה פחות וגם מה חסר.

כתבה בלאישה על אבות שאבדו את ילדיהם במהלך הריון

ראיון עם אלון אלפרט ועם סתיו אדם – אבות שחוו אובדן, שמדברים על ההתמודדות של גברים עם אובדן

 

ספרות מחקרית

מאמר מקיף מ2004

מודעות פרסומת