חיפוש

לידה שקטה

אתר התמיכה והליווי של אובדן הריון ושל לידה שקטה

שנה למניין הלידה השמחה. שנתיים וחצי למניין הלידה השקטה

יש אצלי שתי ספירות

היום הנורא, יומיים בעצם, היום שגיליתי שאין דופק, והיום אחר כך שבו ילדתי את רואי שלי

והיום הנהדר, היום שבו הפסקתי לדאוג בטירוף לשלומו של ליבי, והיום שבו הוא נולד

מי היה מאמין שהחיים שלי יהיו כל כך סוערים. לפעמים זה מוזר לי שאני היא זו שעומדת בלב הסערה. איך נשארתי עומדת בכל הטלטלות הללו.. איך הנפש מוכנה לשינוי החד הזה בין תקווה והתרגשות לעצב אין סופי, בין אימה לבין רגיעה ואושר? כנראה שנשאר אצלי משהו מכל הזפטות האלה, ולפעמים כשאני מנסה לעכל את כל מה שהיה, אני מחפשת את השאריות האלה. מה נשאר אצלי מכל תהפוכות הגורל של השנים האחרונות?

ואז פחד מתגנב.. אולי אם אתייחס ללידה הטובה כאל סיום סימטרי, הגורל יתאגר אותי שוב בעוד אסון? אני מפסיקה לחשוב ועוברת הלאה. זאת פאקינג שארית רצינית. אני מתקשה לחשוב בחופשיות.. ומגנה על שלוות הנפש שלי כמו ילדה שצועדת "רק לא על הקווים" .. קשה להתקדם ככה, אם בגלל אפשר להגיע, כי יש מקומות שבשביל להגיע אליהם חייבים לדרוך על הקווים.. ואני עדיין לא מוכנה להסתכן..

אתמול קראתי טקסט של אם ששכלה את בנה בסוף הריון, כמוני. היא כתבה שלעולם היא תתאבל, ולעולם תחשוב בכל צעד ושעל איך בנה שמת היה לו היה חי. אני זוכרת שכך חשבתי שחיי יהיו. כי קראתי מישהי שכתבה כך. שעות בכיתי על כך שכל חיי צילו של ילדי שאבדתי יהיה שם, מזכיר וכל כך כואב.

אבל הצל של ילדי שנפטר אינו מופיע בכל רגע. ויש הרבה ימים שאינו מופיע בכלל. הרבה פעמים הוא מופיע כשמשהו שקשור אליו קורה, ואז אני נזכרת, יש משהו אולי בבטן שמגיב לזה, כיווץ, כמו לאחר שמכאיבים. אבל אני מרגישה רק את הכיווץ, לא את הכאב, כמו מי שתרגלה הרבה את האגרוף הזה.

 

מודעות פרסומת

סמינר טיפולי על אובדן הריון בגישת הפרוסס וורק

סמינר ייחודי על אובדן הריון יתקיים ב2-3 במרץ במושב אבן ספיר

הסמינר מיועד לנשים שעברו אובדן כמו גם למטפלות בנשים שעברו אובדן מתוך ההנחה שגם המטפלות, מכירות באופן אישי מקום של אובדן, וגם למטופלת יש חלק בנפשה שהוא מטפל פנימי, וכך תכני הסדנא יתאימו לכולן.

בסדנא ישתמשו המנחות בכלים של הפסיכולוגיה התהליכית (פרוסס וורק), בה הן מוסמכות, כדי לעשות עבודת עומק על הרבדים היותר לא מודעים של האובדן.

פרטים נוספים בפלייר

 

נשים שישתתפו בסמינר, אשמח אם תשתפנה בתגובות

שנה ושמונה אחרי

(art by Mary Ann Reilly, source)

{אזהרת טריגר : ילד קשת}

אמצע הלילה. ואני לא מצליחה להרדם. הלב מתפקע מאושר. כן, לא התבלבלתי. כן, אני. שרק לפני פחות משנתיים אבדתי את רואי שלי. להמשיך לקרוא "שנה ושמונה אחרי"

חזרה לעבודה לאחר לידה שקטה

(art by Mary Ann Reilly, source)

(בבניה)

שלי מספרת בבלוג שלה 'האבל שלא מדברים עליו' על חזרה לעבודה – כאן

זכויות עובדת לאחר לידה שקטה – כלכליסט

 

מחקר בתחום אובדן הריון

(art by Mary Ann Reilly, sorce)

שאלון למחקר שמתבצע באוניברסיטה העבר

https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfT5lub8ELM5c42QmVpijbkLF_RsAFEFdQ-gHjrwkRH-tGzug/viewform?c=0&w=1

(כבר לא אקטואלי, מסקנותיו הועברו לחברת הכנסת עליזה לביא לשם גיבוש החוק למתן חופשת לידה החל משבוע 22)


 

מחקר שמתנהל כרגע באוניברסיטת חיפה, החוקרת הילה שחורי עדיין אוספת נתונים

להשתתפות במחקר

http://hevra.haifa.ac.il/limesurvey/index.php/237869/lang-he

החוקרת מציינת שניתן לא לענות על כל השאלות רק חשוב להגיע לסוף השאלון וללחוץ על 'שלח' כדי שהנתונים שכן הכנסת יכללו במחקר


 

 

 

לידה לאחר אובדן

מוקדש באהבה לצוות חדר לידה בביה"ח קפלן – שעזר לי לצאת בידיים מלאות, עם חיוך גדול ועם טעם כל כך טוב מהלידה

כבר מתחילת ההריון אני רואה את התאריך הזה. האופק שלי – היום הראשון בשבוע 38 אז אבוא לבית החולים ללדת. רק להגיע לשם בשלום, רק להגיע לשם.. להמשיך לקרוא "לידה לאחר אובדן"

ספר חדש – הסיפור של עינת קרן מזור

עינת קרן מזור כתבה את סיפור האובדן שלה ומנסה להוציאו לאור כספר.

 

היא מגייסת כספים לשם כך בהדסטארט, ואתן מוזמנות לתמוך בפרוייקט, וגם כך לקבל עותק של הספר.

לעמוד בהדסטארט

יולדת חיים – סיפור לידה אחרי שתי לידות שקטות

כתבה: דסי אלעד, הדולה של היולדת

הסיפור הוא על אישה בלידה שלישית שבעברה שתי לידות שקטות.

שרוני אהובה, אני כולי דמעות רק מלהתיישב לכתוב את הסיפור.
שני הריונות ראשונים שנגמרו באופן מפתיע וכואב בשבועות מתקדמים. שתי לידות של עוברים ללא רוח חיים. פעמיים נפלת לתהום. פעמיים קמת, חבולה ופצועה, והחלטת שאת ממשיכה.
אלי הגעת עם תחילת ההיריון השלישי, עם בנזוג חדש, יאיר, שזה לו ההיריון הראשון. בתישאול הראשון ענית לשאלתי שאת לא מעשנת. שאלה שיגרתית, תשובה שיגרתית, אבל האף והלב שלי הבינו את האמת. סיפרת לי על ההריונות הקודמים, סיפרת לי שאת נעזרת כרגע בתרופות נגד חרדות, כי הציפייה היא בלתי נסבלת, כי הפחד קיים בכל נשימה, כי הסיוטים בלילה קשים. להמשיך לקרוא "יולדת חיים – סיפור לידה אחרי שתי לידות שקטות"

על האהבה של אם שאבדה את ילדה

"אהבתה של האם השכולה היא עוצמה שיש להבינה. עצמה כה חזקה ששום דבר לא יכול לעמוד בפניה. לא זמן ולא המוות יכולים לשנותה. לא צער ולא כאב יכולים לכלותה. האהבה הזו – זו האהבה שיש בלבנו. היכן שיקירנו לא שרדו. זו האהבה שממלאת את החלל שבלבנו ושבחיינו, איפה שהיו יקירנו. האהבה שומרת מקום מקודש המוקדש רק להם. והיא קיימת רק בגלל שהם חיו. והיא נשארת למרות שהם עזבו.. זו לא תיאוריה ולא סיפור – זו האמת לאמיתה."

תורגם מתוך:  הטקסט בסרטון באנגלית

 

 

 

כשמישהו שאתה אוהב מת, זה לא "בסדר". זה נורא.

נכתב ע"י שרה טוטל-סינגר ופורסם כאן. תורגם על ידי (אם יש אי דיוקים, תקנו אותי 🙂 )

 

 

מתי אמא שלך נפטרה? "מישהו שואל אותי על כוס משקה.

"לפני 10 שנים – בינואר זה יהיה 11 "

"אני מצטער."

 

"לא, זה בסדר" אני מתחילה לומר, כדי להחליק את הקצוות של הרגע המביך בו אמך המתה פתאום מצטרפת לחגיגה, כדי להרגיע את החבר שלי שזה בסדר, באמת, זה בסדר …

משום שאם לא חווית אובדן, את מצפה שיהיה ציר זמן: מהנשימה האחרונה, לקבורה לשבעה, לשלושים, לשנת האבל, ל"זה בסדר" ובסוף ל"המשכתי הלאה".

אבל זה בולשיט

כי הגעגוע אליה אף פעם לא חולף

הוא משתנה, ואת חיה עם זה, אבל זה אף פעם לא בסדר. להמשיך לקרוא "כשמישהו שאתה אוהב מת, זה לא "בסדר". זה נורא."

אמהות כותבות לאמהות על אובדן הריון

(art by Mary Ann Reilly, source)

"הנה, מילותיי, מניסיוני, מלימודיי, מתוכי.
לא לפחד מדיכאון, דיכאון היא רק מילה.
להתחבר לרגשותייך, לאבלך, לתאומייך,
לאפשר, להיות.
אובדן הוא הגעה לתהום, אל תפחדי ממנה,
היא מפחידה בעיקר מרחוק, נתפסת
כחשוכה, קרה, פעורה, נמוכה.
כשמגיעים אליה, לתחתית, רואים שיש מיטה, עם שמיכת פוך רכה חמה ומלטפת ,
כנסי אליה, התעטפי.
באותה תהום ארורה נמצא בור הכאב,
את יכולה לאמר וצעוק שם את כאבך,
עד תום.
זה תפקידו, מתמלא בכאב ומרוקן את כאבך.
ובאותה תהום יש שקט, חיבור לעצמך, לאני האמיתי שלך.
שם, אף אחד לא ישאל מדוע את בוכה, או עצובה,
מה? עדיין את מתאבלת? לא עבר?
ואף חברה בתהום האובדן, לא תאמר לך שזה לטובה, או שאלו לא היו ילדים אמיתיים, או שיבואו אחרים.
כאן, בתהום האובדן יקבלו אותך איך שאת: עם הרחם המדממת, הנפש הקרועה, העניים הנפוחות.
כאן זה מנוחה.
הרשי לעצמך, לנוח, לבכות, להתאבל,
לצערי אין תרופות סבתא. פשוט לא נמצאה אחת שכזאת.
יש רק דבק, שם בתהום, שעוזר להדביק את הרסיסים.

כיצד לעלות מהתהום ( הנוחה והחמימה?)
להיות מוקפת בתמיכה, כאן זה בהחלט מקום נהדר .
אם תרגישי שאת זקוקה לתמיכה נפשית, עשי זאת.
לעשות דברים שעושים לך טוב, גם אם זה לבכות תחת השמיכה,
לשמוע מוסיקה, לכתוב.
בעיקר לאפשר לעצמך, לקבל את עצמך.
עם כל האכזבה והכעס הבלתי נמנעים."

ענת פש, פורסם בפורום אובדן הריון – תמיכה בתפוז. להמשיך לקרוא "אמהות כותבות לאמהות על אובדן הריון"

איך לספר לילדים?

כיצד לספר לילדות על אובדן ההריון/מות התינוק/ת

*ההנחיות נכתבו בלשון נקבה וזכר לסירוגין

לאופן בו מספרים לילדות על מות התינוק/ת יש השפעה רבה על יכולתן להתאבל ולעבד את האובדן. מומלץ להתייעץ עם אשת/איש מקצוע אשר יתייחס לאובדן הספציפי ביחס לילדה הספיציפית.

מובן שתרצי/ה להגן על ילדיך מאירוע כל כך כואב. אבל אל תמעיט/י ביכולת של ילדייך לקבל את מה שקרה – לילדים יש יכולת מדהימה, אפילו גבוהה מזו של מבוגרים, לקבל דברים כפי שהם. לערב אותם (כמובן בהתאמה לגילם ויכולתם)  בהתמודדות עם האסון שפקד את המשפחה יהיה מפחיד פחות עבורם מאשר להדיר אותם. הם ירוויחו ממעורבות זו את למידה כיצד מתמודדים יחד עם אסון וירוויחו גם את דאגת ותמיכת המשפחה.

 הנחיות כלליות

כאשר קורה אסון במשפחה הילדות והילדים גם כן חווים משבר. אבל זו גם הזדמנות מאוד מיוחדת בחיים ללמד אותם איך מתמודדים עם קושי, כשאתם איתם, מתמודדים יחד כמשפחה. זו התמודדות שהם יקחו אותה הלאה, לכל קושי שיעמוד בפניהם.

במצב זה ילדה זקוקה למידע, כדי לא להיות מבולבלת וכדי לא לפנטז דברים מפחידים, היא זקוקה לאוזן קשבת, לקבלה של רגשותיה. היא צריכה לראות שמבוגרים גם כואבים ועדיין לא מתפרקים מזה, שהאדמה לא נפערת, ושמה שמחזיק חזק זה הקשרים בין בני המשפחה ומערכת הערכים ששומרת על תקווה ואמונה בטוב. להמשיך לקרוא "איך לספר לילדים?"

ספרים מרפאים

הדרכה – לידה שקטה

  • לידה שקטה / רות סקלס שפט, ורדה שטנגר, פיקי רשף – ניתן לרכוש בגרסה המקוונת באתר מנדליי.

ספרים שמספרים את סיפורם האישי של אמהות ואבות שעברו אובדן הריון/תינוק ולידה שקטה

  • להיפרד לפני שמכירים / יעל בשור – ניתן לרכוש דרך הכותבת  besory@gmail.com או בגרסה המקוונת באתר מנדליי.
  • קשר אמיתי / ורד סער – לורד נשארו כמה עותקים והיא מציעה אותן לנשים שעברו לידה שקטה בתמורה לתגובה כתובה על הספר. לפרטים ניתן לפנות ל vtsaar@gmail.com
  • התמודדות עם אובדן תינוק / ימיו לוי – ניתן לרכוש ישירות מההוצאה – הוצאת ראובן מס , ירושלים, 02-6277863

פרוזה שעוסקת באובדן הריון/תינוק

  • אהבה ועוד משימות בלתי אפשריות / איילת ולדמן – גיבורת הסיפור מתמודדת (כמונו, בין שאר הדברים) עם מותה של התינוקת שלה יומיים לאחר לידתה. יצא גם באנגלית תחת השם: Love and other impossible persiuts/Ayelet Waldman   ועובד גם לסרט בשם "האישה האחרת" (the other woman)

ספרות עיונית (עזרה עצמית) – התמודדות עם אובדן

  • חיים לאחר האובדן / בוב דייטס
  • מתחת לגל – דרכים להתמודדות עם השכול / חיה גליק
  • המוות חשוב לחיים : החיים, המוות והחיים שלאחר המוות / דר. אילזבת קובלר – רוס
  • הערבה הבוכייה : מפגשים עם אבל ואובדן / לין חלמיש
  • לאחות את השבר – התקווה לחיים טובים יותר לאחר אבל ואובדן / ג'יימס ואן פרוג
  • אובדן, מאת תמר גרנות, הוצאת משרד הבטחון
  • בלעדייך – השפעות אבדן על ילדים ונוער, הוצאת משרד הבטחון.
  • לקום, נאווה רבינוביץ-זנד, ספריית פועלים, 2007.
  • יש תקווה גם בשכול, צבי גבעולי, כרטא, 2007.

ספרות עיונית (עזרה עצמית) – החלמה ממשבר

  • השמיים שבתוכי – יומנה המפעים של אתי הילסום (1943-1914)
  • כשהדברים מתפרקים / פמה צונדרון

ספרות עיונית (עזרה עצמית) – טראומה והחלמה

  • להעיר את הנמר / פטר לוין
  • ממערבולת הטראומה למערבולת ההחלמה / ג'ינה רוס

ספרות עיונות על אבל ואובדן

ספרים לילדים בנושא אובדן

נתן לראות כאן (בסוף הפוסט) ספרים שמתאימים להקריא לילדים כדי לשוחח איתם על האובדן באופן השלכתי (לילדים קל יותר לדבר על גיבורה בספר מאשר על עצמם, ועדיין ביטוי הרגשות מקבל כך ערוץ)

יונה אובדן הריון.jpg

{צילום מתוך 'אף פעם לא חבקתי יונה' מאת שלומית כהן-אסיף}

תחושות בטן/איילת שוורץ – אומנות אבל

בשלישי במרץ תפתח תערוכה של Ayelet Shwartz. אמנית ואחות לאובדן, שאבדה את בנה בחודש הראשון לחייו. הכרתי אותה דרך הפייסבוק והיצירות המיוחדות שלה שעוסקות באבל שלה הן ליווי משמעותי מאוד של האבל שלי. המילים, הציורים ועבודות הרקמה שלה הן התמונות שמלוות את המילים הפנימיות והמילים שעדיין לא מצליחות להאמר. ממליצה לכולן לבקר בתערוכה עבורן – וגם עבור איילת, שכמה שחפשתי אומניות שעוסקות בתחום האובדן, מצאתי ספורות בעולם. העבודה שלה היא חדשנית, מרגשת וכל כך ייחודית

עדכון ינואר 2017 – התערוכה תוצג עד 15.2.17 בספריית מדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב – פרטים כאן

להמשיך לקרוא "תחושות בטן/איילת שוורץ – אומנות אבל"

הא.נשים שלנו – המלצות על נשות מקצוע

לא בא לכן להגיד שעברתן לידה שקטה ולהיענות ב"מזל טוב!"?

אז זה המקום בשבילכן למצוא נשות מקצוע ואנשי מקצוע שידעו למצוא מילים רגישות כששמעו על האובדן שלכן ושהמפגש עמם נתן לכן הרגשה טובה.

מוזמנות בכל עת להוסיף המלצות מכל תחום בתגובות או למייל שלי noa.leidashketa בגימייל. כל ההמלצות כאן נתנות בלב שלם, אבל אם המלצה כלשהי אכזבה אתכן, אנא ידעו אותי להמשיך לקרוא "הא.נשים שלנו – המלצות על נשות מקצוע"

יוגה לאחר לידה שקטה

לאורך החיים יצא שתרגלתי כמה פעמים יוגה. כל פעם כמה חודשים. זה תמיד היה חיבור מאוד חזק עבורי, אבל כל פעם נאלצתי להפסיק, ולא חזרתי. אבל מאז האסון חפשתי באינטנסיביות איפה לעשות יוגה. חפשתי בהתחלה קבוצה לאנשים אחרי אובדן, לבסוף הסתפקתי בקבוצה בלי נשים בהריון. אבל גם את התרגול הזה נאלצתי להפסיק. אבל משהו פנימי הבין שהריפוי יוכל להיעזר רבות בתרגול יוגה.

בקצרה על מה שהבנתי כשניסיתי להבין בדיעבד את הקישור שלי בין האובדן והיוגה:

  • אובדן ילדי הוא טראומה, ואני כמו רבות אחרות סובלת מפוסט טראומה
  • הגוף הוא המיכל של הרגשות שלנו. טראומה מוגדרת כאירוע שאין לנו אפשרות להכיל. אז מה קורה ל'מיכל' נוכח הטראומה?
  • כל טראומה מעוגנת בגוף, ובטח טראומה שעיניינה הוא הגוף
  • היוגה, דרך העבודה הגופנית, מחזקת את היכולת של הנפש להכיל כאב
  • היוגה, דרך עבודה גופנית, מחזירה דיאלוג של אהבה והנאה מהגוף

כך היוגה מחזקת את ה'מיכל' הפגוע להמשיך לקרוא "יוגה לאחר לידה שקטה"

דברים שרציתי לאמר לצוות הרפואי

אותם כמה ימי אשפוז עבור כל מי שחוותה לידה שקטה הם ימים שנשארים לעד. כי מעבר לטראומה, הם הימים היחידים שלנו עם הילד/ה שלנו. לא יבואו עוד זכרונות. אלו ימים כל כך חשובים, והפער בין סיוע של הצוות הרפואי לבין פגיעה שלו – הרבה פעמים צובע את האסון בצבעים חזקים. רק בשנים האחרונות מתחיל בארץ שיח על הנושא. הרבה אנחנו מדברות על זה בקבוצות הפרטיות שלנו אבל דבר מזה לא עובר לצוות, וזה חבל. כי הרבה מהפגיעות הן לא מכוונות, ונובעות מחוסר ידע וחוסר אונים. פה אני מציעה מקום להקשבה. אליו יכולים להכנס אנשי צוות רפואי שירצו לשמוע אותך. אתכן. בואי להשמיע את קולך, הוא חשוב.

מציעה לך, אשה יקרה, מקום לכתוב לצוות הרפואי: המיילדות, האחיות, הרופאות והרופאים וכל מי שטיפל בך במהלך שהותך בבית החולים – כל דבר – מה שהיה לך נכון ומתאים, ומה שלא. מה שפגע ומה שניחם. אם יש ציטוטים קשים של דברים שנאמרו אתן מוזמנות לצטט, הציטוטים הם עדות לכך שמה שנאמר לנו אז נשאר איתנו לעד, והם יהוו דוגמא חיה וממחישה – אך בבקשה הימנעו מפרטים מזהים של אנשי צוות, המטרה היא לעזור לצוות הרפואי להכיר את הצרכים שלנו. את דברייך כתבי בתגובות, כדאי לציין שבוע הריון בו היתה הלידה

מציעה לך, אשת/איש צוות רפואי, להכיר את הצרכים של נשים שעוברות לידה שקטה דרך המילים שלהן

 

שקט, ואז דממה

מאת: רביטל ויטלזון – יעקבס
פורסם בירחון מוצש 23.10.15


את

את ממש לא ראית את זה בא. זה הילד הראשון או אולי בת שלישית.
הריון שחיכית לו, או אולי הריון שהגיע בהפתעה.
ופתאום, משהו עוצר. בבדיקה שגרתית או אולי בדימום מטורף.
הייתה לך תחושה שמשהו לא בסדר, או שאולי בכלל לא היית בכיוון.
זה היה בשבוע 39, או 36, או 26. אבל כבר היה לה שם, או שקנית מצעים. או שלא.
איך זה קרה? הרי עוד הבוקר הרגשת אותו זז. ופתאום זה נגמר.
מחשבות מיותרות פולשות מהמוח ללב, מכסות אותו בשניות בעננים אפורים וכבדים. למה דווקא לי. לנו. אולי זה אני אשמה. היא היתה באחריותי.
האיש שלך לידך. אתם יחד באותו חדר, הוא לא מפסיק ללחוץ לך את היד. אבל אתם בודדים. כל אחד צולל לתהום הפרטית שלו.
להמשיך לקרוא "שקט, ואז דממה"

האוקטוברים שלי

האוקטובר הראשון שלי

(פוסט שפרסמתי בפיסבוק, ביום החצי שנה לפטירתו של ילדי)

אוקטובר הוא חודש המודעות לאובדן הריון. זה האוקטובר הראשון שלי. להמשיך לקרוא "האוקטוברים שלי"

אוקטובר – חודש המודעות לאובדן הריון ותינוקות רכים

 

אובדן הריון באוקטובר 1988 נשיא ארה"ב דאז, רולנד רייגן, הכריז על אוקטובר כחודש המודעות לאובדן הריון ותינוקות רכים. לאחר מכן, שתי אמהות שחוו אובדן, רובין בייר וליסה בראון, בחרו את היום האמצעי בחודש המודעות, כיום שבו הקהילה תוכל לתמוך בהורים והקימו ארגון תמיכה שנקרא אוקטובר-15. יום זה הפך ליום הבינלאומי למודעות לאובדן הריון ותינוקות רכים. להמשיך לקרוא "אוקטובר – חודש המודעות לאובדן הריון ותינוקות רכים"

הרשימה השלמה

 

הרשימה השלמה של עשי ואל תעשי, כשאת באה לנחם הורים אבלים

מאת נטלי הימלריך { תרגמתי וגם קצת הוספתי}

מה להגיד?

אין הרבה מה לאמר נוכח כזה אסון. אנשים חשים צורך לאמר משהו, אבל למעשה המילים אינן חשובות כל כך כמו עצם הנוכחות.yes גם ההורים לא יודעים איך לנהוג בנסיבות כל כך כואבות ואין הם מצפים לדבר מה מסויים, אך (לרוב) הם זקוקים להרבה יחס מהקרובים להם.

אם רוצים בכל זאת לאמר משהו, אפשר לאמר להמשיך לקרוא "הרשימה השלמה"

אנדרטה לילדים שלא נולדו

הפסל 'אנדרטה לילדים שלא נולדו' (“Memorial for Unborn Children”) נמצא בסלובקיה.

האמן, Martin Hudáček, יצר את הפסל במהלך לימודי אומנות שלו. באופן מפתיע, האמן טוען שאין לו ניסיון אישי עם אובדן הריון.

IMG_5905

פסלים נוספים של אמהות אבלות:

להמשיך לקרוא "אנדרטה לילדים שלא נולדו"

מה אני צריכה?

  • אני צריכה להגיד את השם שלה בלי להביא את כולם לידי דמעות
  • אני צריכה שהיא תיכלל בספירה של ילדים, נכדים, אחיינים ואחייניות

להמשיך לקרוא "מה אני צריכה?"

אתרי אינטרנט והרצאות מצולמות על אובדן ואבל

אתרים באינטרנט

באנגלית:

White Signs of Grief – נשים מצטלמות עם מסרים לתינוק/ת שלהן

photogrief.com – אתר שיתוף צילומים שנושאם אבל

 

צלמת שצלמה פרויקט מיוחד אחרי אובדן ילדה בסוף ההריון – כאן

להמשיך לקרוא "אתרי אינטרנט והרצאות מצולמות על אובדן ואבל"

מאמרים ברשת

 

האין הבלתי נראה / קרן גדסי

"אימהות חסרה": כינון זהות עצמית בעקבות אובדן היריון או אובדן ילוד / זהר גזית (תיזה)

על החיים ועל המוות / יעל נוי

כוח הסבל / רועי סמנה

כאב נפשי שאינו נגמר: מהי הפרעת האבל המורכב / אלכס אברוטין

יכולתו של האדם לשאת כאב היא הדרך היחידה לצמיחה / גלית גלעד

במקום לקחת אקמול, הגיע הזמן לדבר על הכאב / גבריאל בוקובזה

"לידה שקטה" אינה שקטה, היא דוממת / שירת סרטל-רביב

הרות אסון: הפוסט טראומה המושתקת של נשים שהריונן מסתיים באובדן / נועה לימונה (כתבת השער של מוסף סוף השבוע של הארץ)

החודש הראשון אחרי האובדן / שריל סנדברג

שריל סנדברג, מראשי פייסבוק, אבדה את בעלה באופן פתאומי, וכותבת על החודש הראשון לאחר האובדן. {פורסם בפייסבוק ותורגם על ידי}

tuxpi.com.1439108981

היום הוא סוף ה”שלושים” לבעלי האהוב – עבר חודש. על פי היהדות יש להתאבל באופן מוחלט שבעה ימים לאחר קבורת הנפטר – לתקופה זו קוראים 'שבעה'. לאחר השבעה, ניתן לחזור למרבית הפעילויות היומיומיות, אבל סוף השלושים הוא שמסמן את השלמת הלכות האבל על משפחת הנפטר.

חבר ילדות שלי, שהוא עכשיו רב,  אמר לי לאחרונה ששורת התפילת החזקה ביותר עבורו היא: "תן לי לא למות בזמן שאני עדיין חי". לא הייתי מבינה תפילה זו לפני שאיבדתי את דייב. עכשיו אני מבינה.

אני חושבת שכאשר מתרחשת טרגדיה, הוא מציגה בחירה. את יכולה להתמסר לחלל, לריקנות שממלאת את הלב שלך, את הריאות שלך, ושמגבילה את היכולת שלך לחשוב ואפילו לנשום. או שאת יכולה לנסות למצוא משמעות. בשלושים ימים האחרונים, ביליתי הרבה רגעים אבודה באותו החלל. ואני יודעת שהרבה רגעים בעתידי גם כן יבלעו בתוך אותה ריקנות עצומה, אבל כשאני יכולה, אני רוצה לבחור בחיים ובמשמעות. להמשיך לקרוא "החודש הראשון אחרי האובדן / שריל סנדברג"

אני נורמאלית??!??

זה כואב, לפעמים הכאב עמום, ולפעמים הכאב כל כך חד, שבא לצרוח, לפעמים זה מגיע לידי צרחות ולפעמים ממש לא מרגישים כלום, ואז את מחפשת את הכאב, הוא פתאום מופיע משום מקום דווקא כששומעים איזה שיר, רואים איזה בגד, או שהוא מגיע כל הזמן, כי כל דבר פתאום מזכיר את התינוק. את לא רוצה לשנות כלום – שיישאר בדיוק כמו שהיה כשהוא היה פה איתך או שאת רוצה לשנות הכל – עוברת דירה, עיר, מקום עבודה, משנה את סידור הרהיטים, תספורת, מחליפה שם..  או שאת לא רוצה לצאת מהבית.  כועסת על חברים ומשפחה, לא באה למפגשים, יושבת שעות על המחשב, מדברת בעיקר עם נשים שחוו אובדן שכזה, לא עובדת, עובדת בטירוף, לא אוכלת, אוכלת כל הזמן, לא ישנה, ישנה בלי סוף, שומעת שירים בלופים, לא שמה בכלל מוסיקה, רואה סדרות, לא מצליחה להתרכז בכלום, לא מצליחה לבכות, לא מצליחה לחלום, לא מצליחה לרצות מין, לא מצליחה לאהוב, לא מצליחה לצחוק, לא מצליחה להרות, מסתכלת עוד ועוד על התמונה ששמרת, מצטערת שלא צלמת, הולכת לקבוצת תמיכה, לפסיכולוגית, לעו"סית, לרפלקסולוגית, למטפלת בטראומה , למטפלת בוואטסו, עושה קעקוע, כותבת אתר..

להמשיך לקרוא "אני נורמאלית??!??"

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: