לאורך החיים יצא שתרגלתי כמה פעמים יוגה. כל פעם כמה חודשים. זה תמיד היה חיבור מאוד חזק עבורי, אבל כל פעם נאלצתי להפסיק, ולא חזרתי. אבל מאז האסון חפשתי באינטנסיביות איפה לעשות יוגה. חפשתי בהתחלה קבוצה לאנשים אחרי אובדן, לבסוף הסתפקתי בקבוצה בלי נשים בהריון. אבל גם את התרגול הזה נאלצתי להפסיק. אבל משהו פנימי הבין שהריפוי יוכל להיעזר רבות בתרגול יוגה.

בקצרה על מה שהבנתי כשניסיתי להבין בדיעבד את הקישור שלי בין האובדן והיוגה:

  • אובדן ילדי הוא טראומה, ואני כמו רבות אחרות סובלת מפוסט טראומה
  • הגוף הוא המיכל של הרגשות שלנו. טראומה מוגדרת כאירוע שאין לנו אפשרות להכיל. אז מה קורה ל'מיכל' נוכח הטראומה?
  • כל טראומה מעוגנת בגוף, ובטח טראומה שעיניינה הוא הגוף
  • היוגה, דרך העבודה הגופנית, מחזקת את היכולת של הנפש להכיל כאב
  • היוגה, דרך עבודה גופנית, מחזירה דיאלוג של אהבה והנאה מהגוף

כך היוגה מחזקת את ה'מיכל' הפגוע

ובטח עוד אבין כשאתחיל לתרגל את התרגול שהכינה לנו סיגל ביבר

את סיגל פגשתי כשחיפשתי מישהי שתרצה להכין בהתנדבות עבורנו תרגול מיוחד. והמפגש איתה היה מעורר השראה. היא הבינה מיד לליבי, כי היא החלה לתרגל יוגה לאחר שחוותה גם היא אובדן.

התרגול מיועד לנשים אחרי לידה שקטה, בחלוף ששה שבועות מהלידה

אז תודה סיגל, לא יכולתי לבקש מישהי יותר מתאימה לעזור לי

ותרגול נעים

אם את מוצאת קבוצות יוגה או מורות ליוגה שנותנות מענה מיוחד לקהילה שלנו, אשמח אם תרשמי בתגובות

קישורים

שיעורי יוגה לנשים המתמודדות עם אובדן

ענת רון כוכבי ואנוכי מנסות לארגן – כרגע נראה שיתקיים פיילוט בכפר סבא. אם הנך מעוניינת אנא כתבי לי (פרטי התקשרות ב'צרי קשר') וארשום אותך ברשימת המעוניינות 🙂

מודעות פרסומת