לידה שקטה

אזהרת טריגר: הטקסט מכיל תיאורים של יחסי הורים ילדים

פברואר 2019

יושבת עם הילדים ורואה את הסרט דאמבו הפיל המעופף. כאשר אמא של דאמבו מקבלת מהחסידה חבילה, לאחר שצפתה לה זמן רב, היא כל כך שמחה ואני תופסת את עצמי חוששת שבחבילה יהיה פילון מת.

ינואר 2019

אני הולכת עם המשפחה, תינוקת הקשת השניה שלי בידיים של בן הזוג. ושני הבנים הולכים לידו, פתאום אני מרגישה מועקה גדולה, ומבינה שזה החלל, הריק בידיים, ומבקשת להחזיק אותה.

דצמבר 2018

אני נוסעת איתה באוטו. קשה באוטו לראות אם היא נושמת או לא. אני חושבת מה לעשות אם אני אגלה כשאגיע לאסוף את הגדול שהיא מתה. האם לקחת אותה במנשא או שאני אמורה להשאיר אותה ברכב

נובמבר 2018

סתם בוקר יום שישי

אני סוגרת את דלת האמבטיה. יש בגבה שלושה מתלי מגבות. אני חושבת אם כדאי לכתוב ליד כל מתלה את שם הילד.ה כדי שלכל אחד תהיה מגבת משלו. חושבת ומיד מתחרטת, כי מה יהיה אם נאבד את מי מהם (לא כותבת אחד מהם, כי מי אמר שזה יהיה רק אחד, אולי שניים אולי את שלושתם). מה יהיה אם הם לא תמיד יהיו פה להתנגב, וישאר מתלה שיזכיר כל הזמן את החסר.

ואז שוב מבינה, שאם הרע מכל יקרה, העולם יוכל להפוך למתלה מגבת, וזה לא ישנה דבר, הכאב יהיה בלתי נסבל לא משנה איך ומה אעשה

מבינה שאף פעם המספר שלוש הוא לא שלם ופשוט. אף פעם לא שלוש נקודה. אני לא אמא לשלוש, או אולי לארבע, אם נכלול את רואי ואולי לכלול גם את מי שלא סיים טרימסטר ראשון, ואז בעצם אני אמא לשבעה.. או שאולי אני משלה את עצמי ואהיה אמא לפחות משלוש..