חיפוש

לידה שקטה

אתר התמיכה והליווי של אובדן הריון ושל לידה שקטה

קטגוריה

להתאבל

44519466_10156075838628651_1632776442284605440_o

רגעים של אמהות לאחר אובדן

אזהרת טריגר: הטקסט מכיל תיאורים של יחסי הורים ילדים

פברואר 2019

יושבת עם הילדים ורואה את הסרט דאמבו הפיל המעופף. כאשר אמא של דאמבו מקבלת מהחסידה חבילה, לאחר שצפתה לה זמן רב, היא כל כך שמחה ואני תופסת את עצמי חוששת שבחבילה יהיה פילון מת.

ינואר 2019

אני הולכת עם המשפחה, תינוקת הקשת השניה שלי בידיים של בן הזוג. ושני הבנים הולכים לידו, פתאום אני מרגישה מועקה גדולה, ומבינה שזה החלל, הריק בידיים, ומבקשת להחזיק אותה.

דצמבר 2018

אני נוסעת איתה באוטו. קשה באוטו לראות אם היא נושמת או לא. אני חושבת מה לעשות אם אני אגלה כשאגיע לאסוף את הגדול שהיא מתה. האם לקחת אותה במנשא או שאני אמורה להשאיר אותה ברכב

נובמבר 2018

סתם בוקר יום שישי

אני סוגרת את דלת האמבטיה. יש בגבה שלושה מתלי מגבות. אני חושבת אם כדאי לכתוב ליד כל מתלה את שם הילד.ה כדי שלכל אחד תהיה מגבת משלו. חושבת ומיד מתחרטת, כי מה יהיה אם נאבד את מי מהם (לא כותבת אחד מהם, כי מי אמר שזה יהיה רק אחד, אולי שניים אולי את שלושתם). מה יהיה אם הם לא תמיד יהיו פה להתנגב, וישאר מתלה שיזכיר כל הזמן את החסר.

ואז שוב מבינה, שאם הרע מכל יקרה, העולם יוכל להפוך למתלה מגבת, וזה לא ישנה דבר, הכאב יהיה בלתי נסבל לא משנה איך ומה אעשה

מבינה שאף פעם המספר שלוש הוא לא שלם ופשוט. אף פעם לא שלוש נקודה. אני לא אמא לשלוש, או אולי לארבע, אם נכלול את רואי ואולי לכלול גם את מי שלא סיים טרימסטר ראשון, ואז בעצם אני אמא לשבעה.. או שאולי אני משלה את עצמי ואהיה אמא לפחות משלוש..

אני, את, אנחנו

מאת: דובי דולב

 

בהתחלה לאוכל לא יהיה טעם. הם יושיבו אותך ויניחו אותו מלפנייך, הם יושיטו לך את המזלג ליד ויחתכו לך את השניצל ויגידו לך שאת חייבת לאכול. לא תהיה לך יכולת למחות ואת תנסי לקרב פרוסת עגבניה אל פיך ותרגישי שהיא ענקית ושאין שום סיכוי שהיא תיכנס פנימה וכל לעיסה תהיה מאבק. את תעברי בין לבכות ללבהות. את לא תזכרי דבר ובו בזמן תזכרי הכל. לא תביני איך עברת מחדר לחדר, איך האנשים סביבך התחלפו אחד בשני, מה קדם למה, אך תזכרי את צבע כיסוי הראש של המזכירה ששאלה אותך מה שלומך, את ההתלחשות של המתולתלות שישבו על כיסאות ההמתנה וניסו לנחש אותך, את המבט של האחות כשהיא מבינה שאת לא לגמרי מבינה. הדמעות יתערבבו בהכל. כשאת אוכלת, כשאת מחרבנת, כשאת ישנה. כן. אפשר לבכות מתוך שינה ולקום מכוסה בדמעות. את בכלל לא תביני איך הצלחת להירדם. את תרצי שיחבקו אותך ואת תרצי שאף אחד לא יגע בך. את תרצי שהגוף יפסיק לכאוב כל כך ואת תרצי שהוא לא יפסיק לכאוב אף פעם. את תסתכלי על הבטן שלך. היא הייתה הקסם הכי גדול של החיים. היא הייתה בית חם ומגן ונעים ואוהב. והיא איננה. וכל מה שתרצי זה שתהיה לך שוב בטן. לחיות שוב את אתמול ולהישאר שם. להישאר ברגעים שגופך הצליח לייצר חיים. את תרגישי בור נפער והעולם כולו בולע אותך כשכל האנשים נשארים כמו מרחפים מעל פני הקרקע. לא תביני איך הם מחייכים. ואת תרצי שמישהו יכסה את הבור עלייך. את תצאי לשמש החמה של יולי ויהיה לך קר. לאט לאט התחושה תחזור. את תרגישי רעב ותסיימי את כל האוכל מהצלחת. אולי אפילו תבקשי עוד. בלילות, את תבכי לפני השינה. תשחררי את הכל הכל עד לריקנות. אבל יום אחד תהיי פשוט כל כך עייפה ותרדמי עם עיניים יבשות. את תראי דברים בחיים שלך והם יצליחו להעלות בך חיוך. אולי זה אישך, אולי זה ילד נוסף שלך, אולי אחיין. אם יהיה לך את המזל שלי יהיו לך כל השלושה. את תחייכי וזה יכאב כי השריר הזה לא פעל כבר המון זמן. כי את מרגישה שאת בוגדת בתינוקת שלך. כי לא יעלה על הדעת לחייך שוב. את תסתכלי על האנשים סביב. כל מראה של עגלה, או סלקל או אישה בהריון ידקרו ואת תנסי להבין למה השמחה הטבעית והפשוטה של החיים לא יכלה להיות גם שלך. חברה תספר לך שהיא בהריון ואת לא תרצי לשמוע, אבל את תעלי בכח חיוך על פנייך ותגידי לה שאת מתרגשת בשבילה ותתפללי שבידיים מלאות, כי זו לא סתם אמירה שאומרים בתגובה אוטומטית, זו תפילה של ממש. ותחכי בסבלנות שיעברו תשעת החודשים שלה, למרות שלך לא היו תשעה, ותנסי להתקרב אליה ותנסי להתרחק ממנה ותתאמצי כל כך לשמוח בשבילה בכל שבוע שעובר ותכעסי עליה על שאין לה מושג שכואב לך כל כך. כן עדיין כל כך כואב לך. ויום יבוא ואת תסתכלי על האיש שלך ואפילו תגידי תודה. תודה שיש לו יד שממשיכה ללטף גם כשהוא עצוב כל כך. תודה שהוא שוכב לצידך. הוא יהיה כמו אוויר שאפשר לנשום. את תחזיקי לו את היד ותתחזקי. הזמן יעבור ואת לא תרגישי שהוא עשה דבר אבל אז תביני שהצלחת להכין לעצמך אוכל, לחייג בכוחות עצמך לחבר, לבקש עזרה. מדיי פעם את תחזרי לבור. זה יקרה בהפתעה והאנשים שסביבך כבר לא יהיו שם. או שיהיו אבל לא יבינו- הרי כבר חייכת, אכלת, התלבשת, יצאת מהבית. וגם את לא תביני. אבל הפעם תצליחי להושיט יד ויהיה מי שימשוך אותך.
הכאב לעולם לא הולך. הוא הופך להיות כמו איבר נוסף בגוף. כמו הילה שעוטפת אותך. את תתחנני לאבותייך שישמרו עליה למעלה ואת תתחנני אליה שתבוא רק רגע בחלום לעשות לך שכל. לעשות לך סדר ברגש. אולי היא תבוא ואולי היא לא ואולי זה רק תת המודע שלך שמסרב להיכנע לך. אל תצפי מאנשים. הם לא יהיו מדויקים לך. הם תמיד יגידו את המילים הלא נכונות (כי למעשה אין מילים נכונות). מי שיודע את מה שאת לא יגיד דבר. הרשי להם לחבק אותם. מגע יכול לרפא.
את תחפשי את אלוהים. בין אם היה לך אותו קודם או לא. יש מי שמוצאת ומתמלאת ממנו נחמה ויש מי שתקבע שאיננו, כי אם ישנו אז למה?
את תרגישי לבד. שרק לך קרה הנורא מכל. שלאף אחד אחר זה לא קורה. דעי שאנחנו כאן. אנחנו עומדות לידך בתור לסופר, נמצאות בגינה, אנחנו מכונית אחת מאחורייך בפקק. את לא לבד. ואם תרצי נחבק אותך.
את תרגישי שהחיים בגדו בך. וזה נכון. אבל למרות זאת המשיכי לבחור בהם. היכנעי לזרם ולכח שלהם. הרשי להם לסחוף אותך.

שנה למניין הלידה השמחה. שנתיים וחצי למניין הלידה השקטה

יש אצלי שתי ספירות

היום הנורא, יומיים בעצם, היום שגיליתי שאין דופק, והיום אחר כך שבו ילדתי את רואי שלי

והיום הנהדר, היום שבו הפסקתי לדאוג בטירוף לשלומו של ליבי, והיום שבו הוא נולד

מי היה מאמין שהחיים שלי יהיו כל כך סוערים. לפעמים זה מוזר לי שאני היא זו שעומדת בלב הסערה. איך נשארתי עומדת בכל הטלטלות הללו.. איך הנפש מוכנה לשינוי החד הזה בין תקווה והתרגשות לעצב אין סופי, בין אימה לבין רגיעה ואושר? כנראה שנשאר אצלי משהו מכל הזפטות האלה, ולפעמים כשאני מנסה לעכל את כל מה שהיה, אני מחפשת את השאריות האלה. מה נשאר אצלי מכל תהפוכות הגורל של השנים האחרונות?

ואז פחד מתגנב.. אולי אם אתייחס ללידה הטובה כאל סיום סימטרי, הגורל יתאגר אותי שוב בעוד אסון? אני מפסיקה לחשוב ועוברת הלאה. זאת פאקינג שארית רצינית. אני מתקשה לחשוב בחופשיות.. ומגנה על שלוות הנפש שלי כמו ילדה שצועדת "רק לא על הקווים" .. קשה להתקדם ככה, אם בגלל אפשר להגיע, כי יש מקומות שבשביל להגיע אליהם חייבים לדרוך על הקווים.. ואני עדיין לא מוכנה להסתכן..

אתמול קראתי טקסט של אם ששכלה את בנה בסוף הריון, כמוני. היא כתבה שלעולם היא תתאבל, ולעולם תחשוב בכל צעד ושעל איך בנה שמת היה לו היה חי. אני זוכרת שכך חשבתי שחיי יהיו. כי קראתי מישהי שכתבה כך. שעות בכיתי על כך שכל חיי צילו של ילדי שאבדתי יהיה שם, מזכיר וכל כך כואב.

אבל הצל של ילדי שנפטר אינו מופיע בכל רגע. ויש הרבה ימים שאינו מופיע בכלל. הרבה פעמים הוא מופיע כשמשהו שקשור אליו קורה, ואז אני נזכרת, יש משהו אולי בבטן שמגיב לזה, כיווץ, כמו לאחר שמכאיבים. אבל אני מרגישה רק את הכיווץ, לא את הכאב, כמו מי שתרגלה הרבה את האגרוף הזה.

 

סמינר טיפולי על אובדן הריון בגישת הפרוסס וורק

סמינר ייחודי על אובדן הריון יתקיים ב2-3 במרץ במושב אבן ספיר

הסמינר מיועד לנשים שעברו אובדן כמו גם למטפלות בנשים שעברו אובדן מתוך ההנחה שגם המטפלות, מכירות באופן אישי מקום של אובדן, וגם למטופלת יש חלק בנפשה שהוא מטפל פנימי, וכך תכני הסדנא יתאימו לכולן.

בסדנא ישתמשו המנחות בכלים של הפסיכולוגיה התהליכית (פרוסס וורק), בה הן מוסמכות, כדי לעשות עבודת עומק על הרבדים היותר לא מודעים של האובדן.

פרטים נוספים בפלייר

 

נשים שישתתפו בסמינר, אשמח אם תשתפנה בתגובות

שנה ושמונה אחרי

(art by Mary Ann Reilly, source)

{אזהרת טריגר : ילד קשת}

אמצע הלילה. ואני לא מצליחה להרדם. הלב מתפקע מאושר. כן, לא התבלבלתי. כן, אני. שרק לפני פחות משנתיים אבדתי את רואי שלי. להמשיך לקרוא "שנה ושמונה אחרי"

חזרה לעבודה לאחר לידה שקטה

(art by Mary Ann Reilly, source)

(בבניה)

שלי מספרת בבלוג שלה 'האבל שלא מדברים עליו' על חזרה לעבודה – כאן

זכויות עובדת לאחר לידה שקטה – כלכליסט

 

מחקר בתחום אובדן הריון

(art by Mary Ann Reilly, sorce)

אובדן הריון – מחקר בארץ

אגר, ג. (2008). תגובת אבל לאחר אובדן הריון: גורמים משפיעים ותמות מרכזיות. חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

אייזנברג-בורנשטיין, פ. (2014). הקשר בין התנסות באובדן לבין תפיסתן של נשים את הורותן
העתידית
. עבודת גמר לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה". אוניברסיטת חיפה.

ביאליק, י. (2016). הפרעת דחק פוסט-טראומטית ודיכאון לאחר אובדן היריון תפקידן של איכות
הקשר הזוגי ואסטרטגיות התמודדות (עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך לפסיכולוגיה). בר אילן: רמת-גן.

גזית. ז. (2008). אמהות חסרה: כינון זהות עצמית בעקבות אובדן הריון או אובדן ילוד. האוניברסיטה העברית: ירושליים.

זילברשיין, מ. (2017). לידה שקטה – חוויה מושתקת מקום השתיקה בחוויית האובדן והשכול לאחר לידה שקטה, פסיכואקטואליה-רבעון הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, גיליון אפריל 2017, 32-39 .

חממה רז, י., פלד, מ., פרי, ש., רז, ר., והוד, מ. (2006) התמודדות הורים עם מוות תוך-רחמי: להינתק או להתקשר? הרפואה: עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל. 145( ו').

נדב, מ., בשור, י. ושיבר, א. (2005). האבל הלא מוכר- אבל בעקבות לידת מת. הרפואה, 144(י"ב), 274-271.

סקה, י. (2012). הפיכת האין הדומם ליש אינסופי: חשיבות שימור הקשר הרוחני של הורים שכולים עם הילד המת. מגמות.

פוגל אשרם , נ (2012). אובדן הריון והשפעתו על ההיריון, הלידה וההורות שאחריו (עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך לפסיכולוגיה). האקדמית של תל אביב יפו: תל אביב.

קרומביין, מ (2018). מתוך עולמות שבורים היא צומחת – מסע הצמיחה של נשים אשר עברו לידה שקטה. (עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמכת לטיפול באומנות) אוניברסיטת חיפה.


שאלון למחקר שמתבצע באוניברסיטה העברית

(כבר לא אקטואלי, מסקנותיו הועברו לחברת הכנסת עליזה לביא לשם גיבוש החוק למתן חופשת לידה החל משבוע 22)


מחקר שמתנהל כרגע באוניברסיטת חיפה, החוקרת הילה שחורי עדיין אוספת נתונים

להשתתפות במחקר

החוקרת מציינת שניתן לא לענות על כל השאלות רק חשוב להגיע לסוף השאלון וללחוץ על 'שלח' כדי שהנתונים שכן הכנסת יכללו במחקר


לידה לאחר אובדן

מוקדש באהבה לצוות חדר לידה בביה"ח קפלן – שעזר לי לצאת בידיים מלאות, עם חיוך גדול ועם טעם כל כך טוב מהלידה

כבר מתחילת ההריון אני רואה את התאריך הזה. האופק שלי – היום הראשון בשבוע 38 אז אבוא לבית החולים ללדת. רק להגיע לשם בשלום, רק להגיע לשם.. להמשיך לקרוא "לידה לאחר אובדן"

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: