(art by Mary Ann Reilly, source)

"הנה, מילותיי, מניסיוני, מלימודיי, מתוכי.
לא לפחד מדיכאון, דיכאון היא רק מילה.
להתחבר לרגשותייך, לאבלך, לתאומייך,
לאפשר, להיות.
אובדן הוא הגעה לתהום, אל תפחדי ממנה,
היא מפחידה בעיקר מרחוק, נתפסת
כחשוכה, קרה, פעורה, נמוכה.
כשמגיעים אליה, לתחתית, רואים שיש מיטה, עם שמיכת פוך רכה חמה ומלטפת ,
כנסי אליה, התעטפי.
באותה תהום ארורה נמצא בור הכאב,
את יכולה לאמר וצעוק שם את כאבך,
עד תום.
זה תפקידו, מתמלא בכאב ומרוקן את כאבך.
ובאותה תהום יש שקט, חיבור לעצמך, לאני האמיתי שלך.
שם, אף אחד לא ישאל מדוע את בוכה, או עצובה,
מה? עדיין את מתאבלת? לא עבר?
ואף חברה בתהום האובדן, לא תאמר לך שזה לטובה, או שאלו לא היו ילדים אמיתיים, או שיבואו אחרים.
כאן, בתהום האובדן יקבלו אותך איך שאת: עם הרחם המדממת, הנפש הקרועה, העניים הנפוחות.
כאן זה מנוחה.
הרשי לעצמך, לנוח, לבכות, להתאבל,
לצערי אין תרופות סבתא. פשוט לא נמצאה אחת שכזאת.
יש רק דבק, שם בתהום, שעוזר להדביק את הרסיסים.

כיצד לעלות מהתהום ( הנוחה והחמימה?)
להיות מוקפת בתמיכה, כאן זה בהחלט מקום נהדר .
אם תרגישי שאת זקוקה לתמיכה נפשית, עשי זאת.
לעשות דברים שעושים לך טוב, גם אם זה לבכות תחת השמיכה,
לשמוע מוסיקה, לכתוב.
בעיקר לאפשר לעצמך, לקבל את עצמך.
עם כל האכזבה והכעס הבלתי נמנעים."

ענת פש, פורסם בפורום אובדן הריון – תמיכה בתפוז. להמשיך לקרוא "אמהות כותבות לאמהות על אובדן הריון"