חיפוש

לידה שקטה

אתר התמיכה והליווי של אובדן הריון ושל לידה שקטה

תגית

לידה שקטה

אמהות כותבות לאמהות על אובדן הריון

(art by Mary Ann Reilly, source)

"הנה, מילותיי, מניסיוני, מלימודיי, מתוכי.
לא לפחד מדיכאון, דיכאון היא רק מילה.
להתחבר לרגשותייך, לאבלך, לתאומייך,
לאפשר, להיות.
אובדן הוא הגעה לתהום, אל תפחדי ממנה,
היא מפחידה בעיקר מרחוק, נתפסת
כחשוכה, קרה, פעורה, נמוכה.
כשמגיעים אליה, לתחתית, רואים שיש מיטה, עם שמיכת פוך רכה חמה ומלטפת ,
כנסי אליה, התעטפי.
באותה תהום ארורה נמצא בור הכאב,
את יכולה לאמר וצעוק שם את כאבך,
עד תום.
זה תפקידו, מתמלא בכאב ומרוקן את כאבך.
ובאותה תהום יש שקט, חיבור לעצמך, לאני האמיתי שלך.
שם, אף אחד לא ישאל מדוע את בוכה, או עצובה,
מה? עדיין את מתאבלת? לא עבר?
ואף חברה בתהום האובדן, לא תאמר לך שזה לטובה, או שאלו לא היו ילדים אמיתיים, או שיבואו אחרים.
כאן, בתהום האובדן יקבלו אותך איך שאת: עם הרחם המדממת, הנפש הקרועה, העניים הנפוחות.
כאן זה מנוחה.
הרשי לעצמך, לנוח, לבכות, להתאבל,
לצערי אין תרופות סבתא. פשוט לא נמצאה אחת שכזאת.
יש רק דבק, שם בתהום, שעוזר להדביק את הרסיסים.

כיצד לעלות מהתהום ( הנוחה והחמימה?)
להיות מוקפת בתמיכה, כאן זה בהחלט מקום נהדר .
אם תרגישי שאת זקוקה לתמיכה נפשית, עשי זאת.
לעשות דברים שעושים לך טוב, גם אם זה לבכות תחת השמיכה,
לשמוע מוסיקה, לכתוב.
בעיקר לאפשר לעצמך, לקבל את עצמך.
עם כל האכזבה והכעס הבלתי נמנעים."

ענת פש, פורסם בפורום אובדן הריון – תמיכה בתפוז. להמשיך לקרוא "אמהות כותבות לאמהות על אובדן הריון"

מודעות פרסומת

איך לספר לילדים?

כיצד לספר לילדות על אובדן ההריון/מות התינוק/ת

*ההנחיות נכתבו בלשון נקבה וזכר לסירוגין

לאופן בו מספרים לילדות על מות התינוק/ת יש השפעה רבה על יכולתן להתאבל ולעבד את האובדן. מומלץ להתייעץ עם אשת/איש מקצוע אשר יתייחס לאובדן הספציפי ביחס לילדה הספיציפית.

מובן שתרצי/ה להגן על ילדיך מאירוע כל כך כואב. אבל אל תמעיט/י ביכולת של ילדייך לקבל את מה שקרה – לילדים יש יכולת מדהימה, אפילו גבוהה מזו של מבוגרים, לקבל דברים כפי שהם. לערב אותם (כמובן בהתאמה לגילם ויכולתם)  בהתמודדות עם האסון שפקד את המשפחה יהיה מפחיד פחות עבורם מאשר להדיר אותם. הם ירוויחו ממעורבות זו את למידה כיצד מתמודדים יחד עם אסון וירוויחו גם את דאגת ותמיכת המשפחה.

 הנחיות כלליות

כאשר קורה אסון במשפחה הילדות והילדים גם כן חווים משבר. אבל זו גם הזדמנות מאוד מיוחדת בחיים ללמד אותם איך מתמודדים עם קושי, כשאתם איתם, מתמודדים יחד כמשפחה. זו התמודדות שהם יקחו אותה הלאה, לכל קושי שיעמוד בפניהם.

במצב זה ילדה זקוקה למידע, כדי לא להיות מבולבלת וכדי לא לפנטז דברים מפחידים, היא זקוקה לאוזן קשבת, לקבלה של רגשותיה. היא צריכה לראות שמבוגרים גם כואבים ועדיין לא מתפרקים מזה, שהאדמה לא נפערת, ושמה שמחזיק חזק זה הקשרים בין בני המשפחה ומערכת הערכים ששומרת על תקווה ואמונה בטוב. להמשיך לקרוא "איך לספר לילדים?"

הא.נשים שלנו – המלצות על נשות מקצוע

לא בא לכן להגיד שעברתן לידה שקטה ולהיענות ב"מזל טוב!"?

אז זה המקום בשבילכן למצוא נשות מקצוע ואנשי מקצוע שידעו למצוא מילים רגישות כששמעו על האובדן שלכן ושהמפגש עמם נתן לכן הרגשה טובה.

מוזמנות בכל עת להוסיף המלצות מכל תחום בתגובות או למייל שלי noa.leidashketa בגימייל. כל ההמלצות כאן נתנות בלב שלם, אבל אם המלצה כלשהי אכזבה אתכן, אנא ידעו אותי להמשיך לקרוא "הא.נשים שלנו – המלצות על נשות מקצוע"

דברים שרציתי לאמר לצוות הרפואי

אותם כמה ימי אשפוז עבור כל מי שחוותה לידה שקטה הם ימים שנשארים לעד. כי מעבר לטראומה, הם הימים היחידים שלנו עם הילד/ה שלנו. לא יבואו עוד זכרונות. אלו ימים כל כך חשובים, והפער בין סיוע של הצוות הרפואי לבין פגיעה שלו – הרבה פעמים צובע את האסון בצבעים חזקים. רק בשנים האחרונות מתחיל בארץ שיח על הנושא. הרבה אנחנו מדברות על זה בקבוצות הפרטיות שלנו אבל דבר מזה לא עובר לצוות, וזה חבל. כי הרבה מהפגיעות הן לא מכוונות, ונובעות מחוסר ידע וחוסר אונים. פה אני מציעה מקום להקשבה. אליו יכולים להכנס אנשי צוות רפואי שירצו לשמוע אותך. אתכן. בואי להשמיע את קולך, הוא חשוב.

מציעה לך, אשה יקרה, מקום לכתוב לצוות הרפואי: המיילדות, האחיות, הרופאות והרופאים וכל מי שטיפל בך במהלך שהותך בבית החולים – כל דבר – מה שהיה לך נכון ומתאים, ומה שלא. מה שפגע ומה שניחם. אם יש ציטוטים קשים של דברים שנאמרו אתן מוזמנות לצטט, הציטוטים הם עדות לכך שמה שנאמר לנו אז נשאר איתנו לעד, והם יהוו דוגמא חיה וממחישה – אך בבקשה הימנעו מפרטים מזהים של אנשי צוות, המטרה היא לעזור לצוות הרפואי להכיר את הצרכים שלנו. את דברייך כתבי בתגובות, כדאי לציין שבוע הריון בו היתה הלידה

מציעה לך, אשת/איש צוות רפואי, להכיר את הצרכים של נשים שעוברות לידה שקטה דרך המילים שלהן

 

שקט, ואז דממה

מאת: רביטל ויטלזון – יעקבס
פורסם בירחון מוצש 23.10.15


את

את ממש לא ראית את זה בא. זה הילד הראשון או אולי בת שלישית.
הריון שחיכית לו, או אולי הריון שהגיע בהפתעה.
ופתאום, משהו עוצר. בבדיקה שגרתית או אולי בדימום מטורף.
הייתה לך תחושה שמשהו לא בסדר, או שאולי בכלל לא היית בכיוון.
זה היה בשבוע 39, או 36, או 26. אבל כבר היה לה שם, או שקנית מצעים. או שלא.
איך זה קרה? הרי עוד הבוקר הרגשת אותו זז. ופתאום זה נגמר.
מחשבות מיותרות פולשות מהמוח ללב, מכסות אותו בשניות בעננים אפורים וכבדים. למה דווקא לי. לנו. אולי זה אני אשמה. היא היתה באחריותי.
האיש שלך לידך. אתם יחד באותו חדר, הוא לא מפסיק ללחוץ לך את היד. אבל אתם בודדים. כל אחד צולל לתהום הפרטית שלו.
להמשיך לקרוא "שקט, ואז דממה"

אנדרטה לילדים שלא נולדו

הפסל 'אנדרטה לילדים שלא נולדו' (“Memorial for Unborn Children”) נמצא בסלובקיה.

האמן, Martin Hudáček, יצר את הפסל במהלך לימודי אומנות שלו. באופן מפתיע, האמן טוען שאין לו ניסיון אישי עם אובדן הריון.

IMG_5905

פסלים נוספים של אמהות אבלות:

להמשיך לקרוא "אנדרטה לילדים שלא נולדו"

מה אני צריכה?

  • אני צריכה להגיד את השם שלה בלי להביא את כולם לידי דמעות
  • אני צריכה שהיא תיכלל בספירה של ילדים, נכדים, אחיינים ואחייניות

להמשיך לקרוא "מה אני צריכה?"

אתרי אינטרנט והרצאות מצולמות על אובדן ואבל

אתרים באינטרנט

באנגלית:

White Signs of Grief – נשים מצטלמות עם מסרים לתינוק/ת שלהן

photogrief.com – אתר שיתוף צילומים שנושאם אבל

 

צלמת שצלמה פרויקט מיוחד אחרי אובדן ילדה בסוף ההריון – כאן

להמשיך לקרוא "אתרי אינטרנט והרצאות מצולמות על אובדן ואבל"

מאמרים ברשת

 

האין הבלתי נראה / קרן גדסי

"אימהות חסרה": כינון זהות עצמית בעקבות אובדן היריון או אובדן ילוד / זהר גזית (תיזה)

על החיים ועל המוות / יעל נוי

כוח הסבל / רועי סמנה

כאב נפשי שאינו נגמר: מהי הפרעת האבל המורכב / אלכס אברוטין

יכולתו של האדם לשאת כאב היא הדרך היחידה לצמיחה / גלית גלעד

במקום לקחת אקמול, הגיע הזמן לדבר על הכאב / גבריאל בוקובזה

"לידה שקטה" אינה שקטה, היא דוממת / שירת סרטל-רביב

הרות אסון: הפוסט טראומה המושתקת של נשים שהריונן מסתיים באובדן / נועה לימונה (כתבת השער של מוסף סוף השבוע של הארץ)

אני נורמאלית??!??

זה כואב, לפעמים הכאב עמום, ולפעמים הכאב כל כך חד, שבא לצרוח, לפעמים זה מגיע לידי צרחות ולפעמים ממש לא מרגישים כלום, ואז את מחפשת את הכאב, הוא פתאום מופיע משום מקום דווקא כששומעים איזה שיר, רואים איזה בגד, או שהוא מגיע כל הזמן, כי כל דבר פתאום מזכיר את התינוק. את לא רוצה לשנות כלום – שיישאר בדיוק כמו שהיה כשהוא היה פה איתך או שאת רוצה לשנות הכל – עוברת דירה, עיר, מקום עבודה, משנה את סידור הרהיטים, תספורת, מחליפה שם..  או שאת לא רוצה לצאת מהבית.  כועסת על חברים ומשפחה, לא באה למפגשים, יושבת שעות על המחשב, מדברת בעיקר עם נשים שחוו אובדן שכזה, לא עובדת, עובדת בטירוף, לא אוכלת, אוכלת כל הזמן, לא ישנה, ישנה בלי סוף, שומעת שירים בלופים, לא שמה בכלל מוסיקה, רואה סדרות, לא מצליחה להתרכז בכלום, לא מצליחה לבכות, לא מצליחה לחלום, לא מצליחה לרצות מין, לא מצליחה לאהוב, לא מצליחה לצחוק, לא מצליחה להרות, מסתכלת עוד ועוד על התמונה ששמרת, מצטערת שלא צלמת, הולכת לקבוצת תמיכה, לפסיכולוגית, לעו"סית, לרפלקסולוגית, למטפלת בטראומה , למטפלת בוואטסו, עושה קעקוע, כותבת אתר..

להמשיך לקרוא "אני נורמאלית??!??"

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: