חיפוש

לידה שקטה

אתר התמיכה והליווי של אובדן הריון ושל לידה שקטה

תגית

מוות

איך לספר לילדים?

כיצד לספר לילדות על אובדן ההריון/מות התינוק/ת

*ההנחיות נכתבו בלשון נקבה וזכר לסירוגין

לאופן בו מספרים לילדות על מות התינוק/ת יש השפעה רבה על יכולתן להתאבל ולעבד את האובדן. מומלץ להתייעץ עם אשת/איש מקצוע אשר יתייחס לאובדן הספציפי ביחס לילדה הספיציפית.

מובן שתרצי/ה להגן על ילדיך מאירוע כל כך כואב. אבל אל תמעיט/י ביכולת של ילדייך לקבל את מה שקרה – לילדים יש יכולת מדהימה, אפילו גבוהה מזו של מבוגרים, לקבל דברים כפי שהם. לערב אותם (כמובן בהתאמה לגילם ויכולתם)  בהתמודדות עם האסון שפקד את המשפחה יהיה מפחיד פחות עבורם מאשר להדיר אותם. הם ירוויחו ממעורבות זו את למידה כיצד מתמודדים יחד עם אסון וירוויחו גם את דאגת ותמיכת המשפחה.

 הנחיות כלליות

כאשר קורה אסון במשפחה הילדות והילדים גם כן חווים משבר. אבל זו גם הזדמנות מאוד מיוחדת בחיים ללמד אותם איך מתמודדים עם קושי, כשאתם איתם, מתמודדים יחד כמשפחה. זו התמודדות שהם יקחו אותה הלאה, לכל קושי שיעמוד בפניהם.

במצב זה ילדה זקוקה למידע, כדי לא להיות מבולבלת וכדי לא לפנטז דברים מפחידים, היא זקוקה לאוזן קשבת, לקבלה של רגשותיה. היא צריכה לראות שמבוגרים גם כואבים ועדיין לא מתפרקים מזה, שהאדמה לא נפערת, ושמה שמחזיק חזק זה הקשרים בין בני המשפחה ומערכת הערכים ששומרת על תקווה ואמונה בטוב. להמשיך לקרוא "איך לספר לילדים?"

תחושות בטן/איילת שוורץ – אומנות אבל

בשלישי במרץ תפתח תערוכה של Ayelet Shwartz. אמנית ואחות לאובדן, שאבדה את בנה בחודש הראשון לחייו. הכרתי אותה דרך הפייסבוק והיצירות המיוחדות שלה שעוסקות באבל שלה הן ליווי משמעותי מאוד של האבל שלי. המילים, הציורים ועבודות הרקמה שלה הן התמונות שמלוות את המילים הפנימיות והמילים שעדיין לא מצליחות להאמר. ממליצה לכולן לבקר בתערוכה עבורן – וגם עבור איילת, שכמה שחפשתי אומניות שעוסקות בתחום האובדן, מצאתי ספורות בעולם. העבודה שלה היא חדשנית, מרגשת וכל כך ייחודית

עדכון ינואר 2017 – התערוכה תוצג עד 15.2.17 בספריית מדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב – פרטים כאן

להמשיך לקרוא "תחושות בטן/איילת שוורץ – אומנות אבל"

החודש הראשון אחרי האובדן / שריל סנדברג

שריל סנדברג, מראשי פייסבוק, אבדה את בעלה באופן פתאומי, וכותבת על החודש הראשון לאחר האובדן. {פורסם בפייסבוק ותורגם על ידי}

tuxpi.com.1439108981

היום הוא סוף ה”שלושים” לבעלי האהוב – עבר חודש. על פי היהדות יש להתאבל באופן מוחלט שבעה ימים לאחר קבורת הנפטר – לתקופה זו קוראים 'שבעה'. לאחר השבעה, ניתן לחזור למרבית הפעילויות היומיומיות, אבל סוף השלושים הוא שמסמן את השלמת הלכות האבל על משפחת הנפטר.

חבר ילדות שלי, שהוא עכשיו רב,  אמר לי לאחרונה ששורת התפילת החזקה ביותר עבורו היא: "תן לי לא למות בזמן שאני עדיין חי". לא הייתי מבינה תפילה זו לפני שאיבדתי את דייב. עכשיו אני מבינה.

אני חושבת שכאשר מתרחשת טרגדיה, הוא מציגה בחירה. את יכולה להתמסר לחלל, לריקנות שממלאת את הלב שלך, את הריאות שלך, ושמגבילה את היכולת שלך לחשוב ואפילו לנשום. או שאת יכולה לנסות למצוא משמעות. בשלושים ימים האחרונים, ביליתי הרבה רגעים אבודה באותו החלל. ואני יודעת שהרבה רגעים בעתידי גם כן יבלעו בתוך אותה ריקנות עצומה, אבל כשאני יכולה, אני רוצה לבחור בחיים ובמשמעות. להמשיך לקרוא "החודש הראשון אחרי האובדן / שריל סנדברג"

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: