חיפוש

לידה שקטה

אתר התמיכה והליווי של אובדן הריון ושל לידה שקטה

תגית

סיפורים אישיים

יולדת חיים – סיפור לידה אחרי שתי לידות שקטות

כתבה: דסי אלעד, הדולה של היולדת

הסיפור הוא על אישה בלידה שלישית שבעברה שתי לידות שקטות.

שרוני אהובה, אני כולי דמעות רק מלהתיישב לכתוב את הסיפור.
שני הריונות ראשונים שנגמרו באופן מפתיע וכואב בשבועות מתקדמים. שתי לידות של עוברים ללא רוח חיים. פעמיים נפלת לתהום. פעמיים קמת, חבולה ופצועה, והחלטת שאת ממשיכה.
אלי הגעת עם תחילת ההיריון השלישי, עם בנזוג חדש, יאיר, שזה לו ההיריון הראשון. בתישאול הראשון ענית לשאלתי שאת לא מעשנת. שאלה שיגרתית, תשובה שיגרתית, אבל האף והלב שלי הבינו את האמת. סיפרת לי על ההריונות הקודמים, סיפרת לי שאת נעזרת כרגע בתרופות נגד חרדות, כי הציפייה היא בלתי נסבלת, כי הפחד קיים בכל נשימה, כי הסיוטים בלילה קשים. להמשיך לקרוא "יולדת חיים – סיפור לידה אחרי שתי לידות שקטות"

מודעות פרסומת

אמהות כותבות לאמהות על אובדן הריון

(art by Mary Ann Reilly, source)

"הנה, מילותיי, מניסיוני, מלימודיי, מתוכי.
לא לפחד מדיכאון, דיכאון היא רק מילה.
להתחבר לרגשותייך, לאבלך, לתאומייך,
לאפשר, להיות.
אובדן הוא הגעה לתהום, אל תפחדי ממנה,
היא מפחידה בעיקר מרחוק, נתפסת
כחשוכה, קרה, פעורה, נמוכה.
כשמגיעים אליה, לתחתית, רואים שיש מיטה, עם שמיכת פוך רכה חמה ומלטפת ,
כנסי אליה, התעטפי.
באותה תהום ארורה נמצא בור הכאב,
את יכולה לאמר וצעוק שם את כאבך,
עד תום.
זה תפקידו, מתמלא בכאב ומרוקן את כאבך.
ובאותה תהום יש שקט, חיבור לעצמך, לאני האמיתי שלך.
שם, אף אחד לא ישאל מדוע את בוכה, או עצובה,
מה? עדיין את מתאבלת? לא עבר?
ואף חברה בתהום האובדן, לא תאמר לך שזה לטובה, או שאלו לא היו ילדים אמיתיים, או שיבואו אחרים.
כאן, בתהום האובדן יקבלו אותך איך שאת: עם הרחם המדממת, הנפש הקרועה, העניים הנפוחות.
כאן זה מנוחה.
הרשי לעצמך, לנוח, לבכות, להתאבל,
לצערי אין תרופות סבתא. פשוט לא נמצאה אחת שכזאת.
יש רק דבק, שם בתהום, שעוזר להדביק את הרסיסים.

כיצד לעלות מהתהום ( הנוחה והחמימה?)
להיות מוקפת בתמיכה, כאן זה בהחלט מקום נהדר .
אם תרגישי שאת זקוקה לתמיכה נפשית, עשי זאת.
לעשות דברים שעושים לך טוב, גם אם זה לבכות תחת השמיכה,
לשמוע מוסיקה, לכתוב.
בעיקר לאפשר לעצמך, לקבל את עצמך.
עם כל האכזבה והכעס הבלתי נמנעים."

ענת פש, פורסם בפורום אובדן הריון – תמיכה בתפוז. להמשיך לקרוא "אמהות כותבות לאמהות על אובדן הריון"

ספרים מרפאים

הדרכה – לידה שקטה

  • לידה שקטה / רות סקלס שפט, ורדה שטנגר, פיקי רשף – ניתן לרכוש בגרסה המקוונת באתר מנדליי.

ספרים שמספרים את סיפורם האישי של אמהות ואבות שעברו אובדן הריון/תינוק ולידה שקטה

  • להיפרד לפני שמכירים / יעל בשור – ניתן לרכוש דרך הכותבת  besory@gmail.com או בגרסה המקוונת באתר מנדליי.
  • קשר אמיתי / ורד סער – לורד נשארו כמה עותקים והיא מציעה אותן לנשים שעברו לידה שקטה בתמורה לתגובה כתובה על הספר. לפרטים ניתן לפנות ל vtsaar@gmail.com
  • התמודדות עם אובדן תינוק / ימיו לוי – ניתן לרכוש ישירות מההוצאה – הוצאת ראובן מס , ירושלים, 02-6277863

פרוזה שעוסקת באובדן הריון/תינוק

  • אהבה ועוד משימות בלתי אפשריות / איילת ולדמן – גיבורת הסיפור מתמודדת (כמונו, בין שאר הדברים) עם מותה של התינוקת שלה יומיים לאחר לידתה. יצא גם באנגלית תחת השם: Love and other impossible persiuts/Ayelet Waldman   ועובד גם לסרט בשם "האישה האחרת" (the other woman)

ספרות עיונית (עזרה עצמית) – התמודדות עם אובדן

  • חיים לאחר האובדן / בוב דייטס
  • מתחת לגל – דרכים להתמודדות עם השכול / חיה גליק
  • המוות חשוב לחיים : החיים, המוות והחיים שלאחר המוות / דר. אילזבת קובלר – רוס
  • הערבה הבוכייה : מפגשים עם אבל ואובדן / לין חלמיש
  • לאחות את השבר – התקווה לחיים טובים יותר לאחר אבל ואובדן / ג'יימס ואן פרוג
  • אובדן, מאת תמר גרנות, הוצאת משרד הבטחון
  • בלעדייך – השפעות אבדן על ילדים ונוער, הוצאת משרד הבטחון.
  • לקום, נאווה רבינוביץ-זנד, ספריית פועלים, 2007.
  • יש תקווה גם בשכול, צבי גבעולי, כרטא, 2007.

ספרות עיונית (עזרה עצמית) – החלמה ממשבר

  • השמיים שבתוכי – יומנה המפעים של אתי הילסום (1943-1914)
  • כשהדברים מתפרקים / פמה צונדרון

ספרות עיונית (עזרה עצמית) – טראומה והחלמה

  • להעיר את הנמר / פטר לוין
  • ממערבולת הטראומה למערבולת ההחלמה / ג'ינה רוס

ספרות עיונות על אבל ואובדן

ספרים לילדים בנושא אובדן

נתן לראות כאן (בסוף הפוסט) ספרים שמתאימים להקריא לילדים כדי לשוחח איתם על האובדן באופן השלכתי (לילדים קל יותר לדבר על גיבורה בספר מאשר על עצמם, ועדיין ביטוי הרגשות מקבל כך ערוץ)

יונה אובדן הריון.jpg

{צילום מתוך 'אף פעם לא חבקתי יונה' מאת שלומית כהן-אסיף}

תחושות בטן/איילת שוורץ – אומנות אבל

בשלישי במרץ תפתח תערוכה של Ayelet Shwartz. אמנית ואחות לאובדן, שאבדה את בנה בחודש הראשון לחייו. הכרתי אותה דרך הפייסבוק והיצירות המיוחדות שלה שעוסקות באבל שלה הן ליווי משמעותי מאוד של האבל שלי. המילים, הציורים ועבודות הרקמה שלה הן התמונות שמלוות את המילים הפנימיות והמילים שעדיין לא מצליחות להאמר. ממליצה לכולן לבקר בתערוכה עבורן – וגם עבור איילת, שכמה שחפשתי אומניות שעוסקות בתחום האובדן, מצאתי ספורות בעולם. העבודה שלה היא חדשנית, מרגשת וכל כך ייחודית

עדכון ינואר 2017 – התערוכה תוצג עד 15.2.17 בספריית מדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב – פרטים כאן

להמשיך לקרוא "תחושות בטן/איילת שוורץ – אומנות אבל"

יוגה לאחר לידה שקטה

לאורך החיים יצא שתרגלתי כמה פעמים יוגה. כל פעם כמה חודשים. זה תמיד היה חיבור מאוד חזק עבורי, אבל כל פעם נאלצתי להפסיק, ולא חזרתי. אבל מאז האסון חפשתי באינטנסיביות איפה לעשות יוגה. חפשתי בהתחלה קבוצה לאנשים אחרי אובדן, לבסוף הסתפקתי בקבוצה בלי נשים בהריון. אבל גם את התרגול הזה נאלצתי להפסיק. אבל משהו פנימי הבין שהריפוי יוכל להיעזר רבות בתרגול יוגה.

בקצרה על מה שהבנתי כשניסיתי להבין בדיעבד את הקישור שלי בין האובדן והיוגה:

  • אובדן ילדי הוא טראומה, ואני כמו רבות אחרות סובלת מפוסט טראומה
  • הגוף הוא המיכל של הרגשות שלנו. טראומה מוגדרת כאירוע שאין לנו אפשרות להכיל. אז מה קורה ל'מיכל' נוכח הטראומה?
  • כל טראומה מעוגנת בגוף, ובטח טראומה שעיניינה הוא הגוף
  • היוגה, דרך העבודה הגופנית, מחזקת את היכולת של הנפש להכיל כאב
  • היוגה, דרך עבודה גופנית, מחזירה דיאלוג של אהבה והנאה מהגוף

כך היוגה מחזקת את ה'מיכל' הפגוע להמשיך לקרוא "יוגה לאחר לידה שקטה"

דברים שרציתי לאמר לצוות הרפואי

אותם כמה ימי אשפוז עבור כל מי שחוותה לידה שקטה הם ימים שנשארים לעד. כי מעבר לטראומה, הם הימים היחידים שלנו עם הילד/ה שלנו. לא יבואו עוד זכרונות. אלו ימים כל כך חשובים, והפער בין סיוע של הצוות הרפואי לבין פגיעה שלו – הרבה פעמים צובע את האסון בצבעים חזקים. רק בשנים האחרונות מתחיל בארץ שיח על הנושא. הרבה אנחנו מדברות על זה בקבוצות הפרטיות שלנו אבל דבר מזה לא עובר לצוות, וזה חבל. כי הרבה מהפגיעות הן לא מכוונות, ונובעות מחוסר ידע וחוסר אונים. פה אני מציעה מקום להקשבה. אליו יכולים להכנס אנשי צוות רפואי שירצו לשמוע אותך. אתכן. בואי להשמיע את קולך, הוא חשוב.

מציעה לך, אשה יקרה, מקום לכתוב לצוות הרפואי: המיילדות, האחיות, הרופאות והרופאים וכל מי שטיפל בך במהלך שהותך בבית החולים – כל דבר – מה שהיה לך נכון ומתאים, ומה שלא. מה שפגע ומה שניחם. אם יש ציטוטים קשים של דברים שנאמרו אתן מוזמנות לצטט, הציטוטים הם עדות לכך שמה שנאמר לנו אז נשאר איתנו לעד, והם יהוו דוגמא חיה וממחישה – אך בבקשה הימנעו מפרטים מזהים של אנשי צוות, המטרה היא לעזור לצוות הרפואי להכיר את הצרכים שלנו. את דברייך כתבי בתגובות, כדאי לציין שבוע הריון בו היתה הלידה

מציעה לך, אשת/איש צוות רפואי, להכיר את הצרכים של נשים שעוברות לידה שקטה דרך המילים שלהן

 

שקט, ואז דממה

מאת: רביטל ויטלזון – יעקבס
פורסם בירחון מוצש 23.10.15


את

את ממש לא ראית את זה בא. זה הילד הראשון או אולי בת שלישית.
הריון שחיכית לו, או אולי הריון שהגיע בהפתעה.
ופתאום, משהו עוצר. בבדיקה שגרתית או אולי בדימום מטורף.
הייתה לך תחושה שמשהו לא בסדר, או שאולי בכלל לא היית בכיוון.
זה היה בשבוע 39, או 36, או 26. אבל כבר היה לה שם, או שקנית מצעים. או שלא.
איך זה קרה? הרי עוד הבוקר הרגשת אותו זז. ופתאום זה נגמר.
מחשבות מיותרות פולשות מהמוח ללב, מכסות אותו בשניות בעננים אפורים וכבדים. למה דווקא לי. לנו. אולי זה אני אשמה. היא היתה באחריותי.
האיש שלך לידך. אתם יחד באותו חדר, הוא לא מפסיק ללחוץ לך את היד. אבל אתם בודדים. כל אחד צולל לתהום הפרטית שלו.
להמשיך לקרוא "שקט, ואז דממה"

מה אני צריכה?

  • אני צריכה להגיד את השם שלה בלי להביא את כולם לידי דמעות
  • אני צריכה שהיא תיכלל בספירה של ילדים, נכדים, אחיינים ואחייניות

להמשיך לקרוא "מה אני צריכה?"

אתרי אינטרנט והרצאות מצולמות על אובדן ואבל

אתרים באינטרנט

באנגלית:

White Signs of Grief – נשים מצטלמות עם מסרים לתינוק/ת שלהן

photogrief.com – אתר שיתוף צילומים שנושאם אבל

 

צלמת שצלמה פרויקט מיוחד אחרי אובדן ילדה בסוף ההריון – כאן

להמשיך לקרוא "אתרי אינטרנט והרצאות מצולמות על אובדן ואבל"

מאמרים ברשת

 

האין הבלתי נראה / קרן גדסי

"אימהות חסרה": כינון זהות עצמית בעקבות אובדן היריון או אובדן ילוד / זהר גזית (תיזה)

על החיים ועל המוות / יעל נוי

כוח הסבל / רועי סמנה

כאב נפשי שאינו נגמר: מהי הפרעת האבל המורכב / אלכס אברוטין

יכולתו של האדם לשאת כאב היא הדרך היחידה לצמיחה / גלית גלעד

במקום לקחת אקמול, הגיע הזמן לדבר על הכאב / גבריאל בוקובזה

"לידה שקטה" אינה שקטה, היא דוממת / שירת סרטל-רביב

הרות אסון: הפוסט טראומה המושתקת של נשים שהריונן מסתיים באובדן / נועה לימונה (כתבת השער של מוסף סוף השבוע של הארץ)

אני נורמאלית??!??

זה כואב, לפעמים הכאב עמום, ולפעמים הכאב כל כך חד, שבא לצרוח, לפעמים זה מגיע לידי צרחות ולפעמים ממש לא מרגישים כלום, ואז את מחפשת את הכאב, הוא פתאום מופיע משום מקום דווקא כששומעים איזה שיר, רואים איזה בגד, או שהוא מגיע כל הזמן, כי כל דבר פתאום מזכיר את התינוק. את לא רוצה לשנות כלום – שיישאר בדיוק כמו שהיה כשהוא היה פה איתך או שאת רוצה לשנות הכל – עוברת דירה, עיר, מקום עבודה, משנה את סידור הרהיטים, תספורת, מחליפה שם..  או שאת לא רוצה לצאת מהבית.  כועסת על חברים ומשפחה, לא באה למפגשים, יושבת שעות על המחשב, מדברת בעיקר עם נשים שחוו אובדן שכזה, לא עובדת, עובדת בטירוף, לא אוכלת, אוכלת כל הזמן, לא ישנה, ישנה בלי סוף, שומעת שירים בלופים, לא שמה בכלל מוסיקה, רואה סדרות, לא מצליחה להתרכז בכלום, לא מצליחה לבכות, לא מצליחה לחלום, לא מצליחה לרצות מין, לא מצליחה לאהוב, לא מצליחה לצחוק, לא מצליחה להרות, מסתכלת עוד ועוד על התמונה ששמרת, מצטערת שלא צלמת, הולכת לקבוצת תמיכה, לפסיכולוגית, לעו"סית, לרפלקסולוגית, למטפלת בטראומה , למטפלת בוואטסו, עושה קעקוע, כותבת אתר..

להמשיך לקרוא "אני נורמאלית??!??"

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: