בלוגים על תהליך האובדן והאבל
- הבלוג של 'מאמארוני' – התמודדות עם אובדן בנה השני בסיום ההריון
- הבלוג של 'תמיד מחכה' – התמודדות עם אובדן של ילדה בכורה בסיום ההריון – יעודכן בקרוב
סיפורים אישיים של נשים גיבורות
סיפורה של סבתא, שאבדה את נכדה – סיפור של סבתא שליוותה את בתה ברגע הגילוי. הסיפור נותן פתח להבנת ההשפעה העצומה שיש לאובדן על כל המשפחה, ובמיוחד על האם של האם.
הסיפור של זוהר להט – זוהר היא קול בולט בתחומים רבים, וספרה באינטרנט בגילוי לב החל מרגע הגילוי על מה שעובר עליה. מי שרוצה לקרוא מוזמנת לקרוא בפרופיל הפייסבוק שלה.
סיפור הלידה של תמה – וזה הבלוג של אמא של תמה
יומן ההריון של אדמה, שנולדה בלידה שקטה בשבוע 41 – אמה של אדמה כותבת ברגישות על החויה הנפשית-גופנית-רוחנית (בדרך ההתמקדות) של ההריון ושל סיומו
סיפור הלידה השקטה של אליה – אליה כותבת את סיפור הלידה מנקודת מבטו של בן זוגה.
סיפור הלידה השקטה של התאומים של עינת נתן
ספרים שמספרים את סיפור אישי ניתן למצוא כאן
29 באפריל 2017 at 6:42
כשזה קרה נדרתי נדר…לספר, לשתף,לתמוך,ללוות, להראות שיש עוד דרך
נעם התגייס לא פחות ממני כשביקש ממני לתעד את הכל כדי שאוכל להשתמש בזה כשמישהי תפנה אלינו.
אז הנה אני.. אנחנו… ממשים ונודרים. הסיפור קשה אך חשוב ונודה לכם מאוד אם תיהיו חלק מהנדר שלנו.זכרו אותנו ותפנו אלינו אם תשמעו על מקרה דומה.
לידה שקטה
זו לא ההפלה הראשונה שלי וגם לא השניה… למעשה זו הפעם השישית שאני מפילה…
בשקט בשקט אחרי קבלת הבשורה הקשה בחרתי את הדרך…
זה היה החלק הכי קשה… לעמוד מול כולם בסבלנות, עצב, כאב וקושי שלא ניתן להסביר במילים…
את הקטנה שלי, שלא תזכה לחיות ביננו, החלטתי ללדת בלידה שקטה, בבית.. לא יכולתי לשאת את המחשבה שמישהו יחתוך אותה מגופי … כעסתי על אלה ששפטו אותי. לא הבנתי אותם. למרות שברור היה לי, לכל האורך שהכל מאהבה ודאגה אלי. אני מעריכה ואוהבת אותם על אף דעותינו השונות.
לי היה צורך לא מוסבר לאפשר את הפרידה הזו לנשמה הקטנה, לגוף שלה וגם לגוף שלי.. הרגשתי שזה לא מכובד להאיץ, לרצות לסיים עם זה…
זה לקח זמן מרגע הבשורה ועד שהתהליך הפיזי החל.. זמן מעיק ועצוב וקשה אפוף בדידות אבל ופחד… למרות שהייתי שלמה עם הבחירה עדיין לא ידעתי למה לצפות…
הלילות היו טרופי שינה. הימים- שונים לגמרי מהשגרה הנעימה שלנו. הסתגרתי. התביישתי שיראו אותי עם בטן הריונית של חודש חמישי. לא ידעתי מה להגיד, מה להסביר. לא רציתי לדבר עם אף אחד. הייתי כל כך מבולבלת וכל כך כל כך מפוחדת ובודדה.
באחד הלילות ,התעוררתי, התחלתי להסתובב בבית ולנגד עיני תמונות מהחיים שלא נחיה איתה..
באותו לילה ראיתי את דורון עם יואב בחדר משחקים, ראיתי אותה עם שלושתנו מתרגשים באמבטיות הראשונות שלה, ראיתי אותה יונקת את חלב שהגוף שלי ייצר במיוחד בשבילה כשיואבי יושב לידנו.
כשחזרתי לחדר השינה שלנו לנשימות המרגיעות של האיש שבחרתי לחיות איתו,נעם, ושל האוצר שלנו, יואב, עצמתי שוב את עיני והצלחתי לשמוע את הנשימות של דורון משתלבות בהרמוניה.
כשגילתי במפתיע שהיא ברחמי תכננתי לקרוא לה דורון
דורון היתה אמורה להיות הבת השניה שלי ושל נעם אחות קטנה ליואבי
בראשי הבטחתי לה שאזכור אותה תמיד. דורון היתה אמורה להיוולד 3 שנים בדיוק אחרי יואבי פחות או יותר באותו התאריך.
חלמתי, מרגע שנודע לי על קיומה, שאיתה יגיע דור של שלום ושמחה וחמלה
עבורה עבור יואב ועבור שאר העולם
הדרך הלא קונבנציונאלית שבה בחרתי הכי טבעית בטוחה ונכונה לי. עשיתי אותה באחריות. קראתי, למדתי, התייעצתי, נעזרתי בנשים שבחרו דומה (שהיה מאוד קשה למצוא אותן). הרבה חושבים שיש רק דרך אחת נכונה ובטוחה שהכי קל לסיים עם זה ולעבור הלאה. כשהתחלתי להיפרד מדורון בראש ובנפש הגוף שלי עוד לא היה מוכן לכך. ההורמונים של ההריון היו נוכחים ובולטים שלרגעים הייתי בטוחה שזו סתם טעות איומה. לאט לאט עם הימים הגוף קיבל את המסר והרומוני ההריון ירדו בהדרגה ולאט נותנים לגוף שלי להסתגל לשינויים. גם הצירים שלי החלו בהדרגה מכווצים את ליבי ואת גופי. היה לי עצוב שתחושת הקינון המאוד חזקה בימים מסויימים תסתיים אז במציאות המציאותית שבה לא יצטרף בפעם הזו גוזל לקן שלנו.
אני לא יכולה שלא להודות לאיש שלי. שאם היה עליו לעבור את המסע הזה היה בוחר לסיים אותו אחרת לגמרי, שהאמין בי. בלי להניד עףעף לרגע, בלי לפקפק. בשקט שלו, הוא היחיד בכל העולם הזה שבאמת העניק לי ביטחון בדרך שלי,שבאמת איפשר לי בלי להוסיף אבל. הוא חיבק אותי בצירים החזקים. עברנו תהליך יחד. מוזר לחשוב שמשהו בזה לצד העצב והאבל היה מאוד מעצים.
תודה לשבט הקטנטן שלי. שהסכים ללוות אותי בדרך הזו ולהיות בדיוק מה שהייתי צריכה.
אני משתפת את הסיפור שלי עבור אותן נשים שיעברו אי פעם הפלה בכל שבוע שהוא… מתחייבת ללוות, לתמוך, לשתף, לחזק בתוך המקום הכל כך קשה הזה, של פרידה מתינוק שלא נולד… מתחייבת לתת את המקום להתאבל ולאפשר לבכות ולהיפרד כמו שמתאים ונכון לאותה אישה. את כל ההפלות שחויות עברתי בבית לבד ללא התערבות זו היתה הדרך הנכונה לי.
לזכרה של דורון שלי שלא נולדה
saad.inbal@gmail.com
אהבתיאהבתי